סיפור נוסף שקיבלתי במייל. תהנו! תגובות כמובן ניתן להשאיר פה או במייל..
אני זוכרת את הלילה הזה כאילו זה היה אתמול.
זה לא היה הסקס (שהיה טוב)
זה לא היה הזין שלו (שהיה עצום!)
זה היה האתגר.
הוא היה הבוס העיוור.
או הבוס האדיש.
ההוא שמתייחס לכל העובדים שלו, אבל לא שם לב אם מישהי שמה עליו עין.
כי כולן אהבו אותו. אז הוא לא ידע מי אהבה אותו בקטע מקצועי ומי הייתה חרמנית עליו.
וכולן היו חרמניות עליו.
אבל הוא התעלם מזה.
הוא לא כזה יפה.
וגם לא כזה בנוי לתלפיות.
הוא פשוט - בוס.
וסמכויות, מה לעשות זה מחרמן.
הוא פלירטט איתי כל הזמן.
לטענתו זה לא היה בכוונה.
הוא פשוט פלרטטן, מסתבר.
על גבול ההטרדה המינית.
אבל, מכיוון שכולן היו חרמניות עליו - אף אחת לא התלוננה מעולם.
ואז הגיע הערב ההוא.
סגרנו ביחד את המסעדה.
אני כבר לא הייתי אמורה להיות שם
הוא סגר דברים "ניהוליים" אחרונים
נשארנו רק אני והוא.
הוא עדיין לא הבין כלום.
כל הרמיזות שלי על חרמנות - לא גרמו לו להבין דבר.
הוא היה עיוור.
ובאיזשהו שלב התחיל ויכוח שכזה -
אתה מקפיץ אותי הביתה.
זה לא בדרך שלי, אני אקפיץ אותך לתחנה מרכזית
לא אתה מקפיץ אותי הביתה
לא
כעבור עשר דקות -
אתה מקפיץ אותי הביתה
לא
כן
לא
יוצאים מהמסעדה
הפלירטוט מתחמם
הוא עדיין לא קולט
באיזשהו שלב הוא שם עלי את היד
ולא מבין למה אני לא אומרת לו לא
אני מתחילה להתחמם.
יושבים אצלו במכונית.
הוא מבין שהוא מקפיץ אותי הביתה.
ממשיכים לפלרטט
לדבר על סקס בעיקר
היד שלו לא זזה מההגה. השנייה בחלון
אני לא נוגעת בו
אין סיכוי שזה יבוא ממני
ממשיכים לדבר
מגיעים מתחת לבית שלי
מבינה שיוזמה שלו לא תהיה פה היום
באה לנשק אותו - הוא מפנה את הלחי
יותר אדיש מזה לא יכול להיות..
יוצאת מהאוטו, אוי איזה תסכול, פולטת לו שאפילו לנשק הוא לא רוצה, וכמה הוא הומו.
הוא תופס לי את היד, מחזיר אותי למושב, ונותן לי את הנשיקה של החיים.
יותר מזה את לא תקבלי, הוא אומר.
רוצה לעלות אלי לדירה? אני עונה
הוא מסכים :)
את המשך הסיפור תקבלנה רק: המנויות, אלה שענו לי על הסקר, אלה ששלחו לי סיפורים, ואלה ששלחו לי טיפים.
רק האלופות שעוזרות בפרויקט :)
מי שרוצה את ההמשך מוזמנת - או לעשות מנוי, או לענות על השאלון, או לשלוח סיפור, או לשלוח טיפים.. :)
לילה טוב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
