לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.


"כשאתה לא יודע בדיוק איפה אתה עומד, פשוט תתחיל ללכת."


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2022    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      




הוסף מסר

7/2022


אני לא יודעת מה קרה. שש בבוקר.

סליחה,

אני מאוד יודעת מה קרה-

הפעם רציתי להסחף לאו דווקא עם לימודים,

להסחף עם עצמי.

לראות תכנים ישנים שלי- זולים ככל שיהיו.

אבל להביט בי.

והבטתי כל כך הרבה זמן עד שהגיע שש בבוקר.

אבל פשוט לא הייתי עייפה. 

לא הייתי עייפה מספיק כדי להיות תחת שגרה

כשאני יכולה לנפץ אותה.

ככה.

בום.

 

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 27/7/2022 05:58  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יש לציין


לפעמים יוצא לי לקרוא שיחות ישנות שלי. ממש. גיל 13-14 כזה.

ואז מה שעולה לי לראש זה -

איך אני יכולה לסמוך על עצמי עכשיו שאני לא סתומה לגילי,

אחריי שראיתי את הדבר הזה?!

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 21/7/2022 04:59  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




הרבה זמן לא כתבתי. קצת חלודה.

זאת אומרת- תמיד כתבתי במחברות שלי (למרות שגם עליהן עשיתי חרם של שבועיים כן-שבועיים לא) אבל לא כתבתי לעוד בני אדם.

עוד אנשים שיכולים לקרוא את המחשבות שרצות. כי הן רצות רצות ולפעמים מרגיש שרק אני חווה אותן.

נראה שעולים לפני השטח ציטוטים של עצמי יותר מאשר חומר מקורי.

נראה שעדיין לא נטמעתי בחזרה בתפאורה שאני בניתי לעצמי.

 

אני מנסה לחיות עם כל הלב

וזה משהו שדורש לכבות אותו לפעמים

כדי להרגיש אחר כך נכון יותר.

"נכון"... חזק יותר, שלך יותר...

אולי כיביתי אותו מידי פעמים.

אולי לא כיביתי בכלל ואני רק חושבת ככה

כי אני כועסת על כל מה שקורה לי

ואין לי מושג למה אני לא בוחרת במסלול אחר.

בחשד שזה שייך לחוסר אומץ- כל הסימנים מובילים לשם.

אבל אני מרגישה שזה פשוט לא רלוונטי לגביי.

כאילו היה איזה גיל 13 שהבטחתי לעצמי בו שלעולם לא אשחק בצעצועים שהם לא שלי

ולהיות חסר אומץ נשמע לי כמו משהו שיכול להיות רק זמני.

 

מתלבטת אם לשים לי בשיר הבא איזה אחד שנוגע במקום ההוא. או אחד אחר שנוגע באותו המקום בדיוק.

קצת מפחדת מזה. כי הם עדיין לא הפכו לשירים של דרך אגב בעיניי לא משנה ששמעתי בעיקר אותם בחודשים האחרונים.

תמיד טוב שיש פרסומות נודניקיות של יוטיוב שינתקו את הדרמה.

אבל בסוף אני מפעילה אותם ומתעמתת עם עצמי של פעם.

זה לא שהיא מתנשאת עליי שהיא הייתה טובה יותר...זה..

זה שאני גאה בה על ההחלטות הקשות שהיא לקחה

ולא מבינה למה היא הבטיחה לי שמהמקום שלי יהיה לי יותר ברור למה בחרתי ככה.

 

שוב אני צריכה להקים את הנגב.

מחדש.

נראה שאני בימים האחרונים דואגת להגיד לעצמי שוב ושוב

כמה פתית הייתי

מכמה צדדים סגרתי על עצמי

איזו דמות מחוייבת

מאיפה המצאתי את האמונה הזו?

ולמה לעזאזל אני לא קוטעת את זה?!

ואז אני יושבת בשלוש וחצי לפנות בוקר כאילו בשביל עבודה ללימודים

ובכל השעות האלו שואלת אותו

 

 

 

שוב אני צריכה להקים את הנגב.

מחדש.

ונראה שאני רוצה רק לזרוק הכל

לשבור את הכלים

למרוד.

ואז יושבת במדבר הזה

ומסוגלת 

ורוצה

להקשיב לשקט הזה,

לא, -

לכלום הזה

לי

ככה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי ללא גבולות דימיון , 20/7/2022 03:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





Avatarכינוי:  ללא גבולות דימיון

בת: 23



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

קוראים אותי
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , בלוגי בנות , סיפורים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לללא גבולות דימיון אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ללא גבולות דימיון ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)