נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

לא הלכתי למפגש הזה בערב חג למרות שכל כך רציתי לפגוש את כולם (נקרא להם החבר'ה?) הבנתי שאם זה ככה  כנראה שזה צריך להיות ככה

בשבת היא עשתה לי פרצופים ומרחה את הזמן אז פשוט יצאתי.. בדרך ירד גשם והיו רוחות ולבסוף כשהגעתי ההמתנה הרגישה כמו נצח אבל ידעתי שיש לי חובות עצמיות וגם אם זה נראה לא שווה את זה אני אלך בגשם באזור הפחות נחמד הזה לבד ואקריב. כן, אקריב.

ישבנו ודיברנו שלוש בנות וילדה קטנה בת שלוש שלא הפסיקה לקפץ כי היא חשבה שהיא ארנב ואז הוא נכנס והוא אמר 'שבת שלום' וכולם אמרו וכל הקטע הזה של ההתחלה,

המשכנו לדבר אבל שמתי לב שפתאום נהיו שתיקות מעיקות וכן היה נחמד והכל והוא לא השרה עליי לחץ מסויים אבל הרגשתי שזה מיותר,

רציתי לצאת קצת לבחוץ כאילו לנשום אויר אבל איזה דפוק זה יהיה לעשות את עצמך יוצא לסיבוב בחוץ בגשם הזה?

אני חושבת שהקטנטנה לא אהבה כל כך שלא מתייחסים אלייה אז הצעתי לה שנצא לטיול ושיחקנו סתם משחקים גרועים שמלהיבים ילדים קטנים העיקר החיוך שלה שהשכיח ממני דברים. לא דברים רעים, אבל דברים שעצם זה שהם כבר לא כל כך מאיימים עלייך נותנים לך לברוח בנחת.

במוצא"ש התארגנתי למימונה אצלה שהיא הזמינה אותי ואת כל הצוות בנות, כמה שינויים קטנים כמו להחליף חולצה, נעליים ולאסוף את השיער ומשום מה נראתי כאילו אני יוצאת לחתונה וזה היה די בסדר מבחינתי כל עוד יהיו כמה בנות שיגיעו משקיעות יותר ממני (לא השקעתי.)

היה פשוט מצחיק ומושלם, אני פשוט אוהבת אותן!

אחותו הגיעה והיה לי מוזר שאני מכירה שתי אחיות שלו ויכולה להגיד לעצמי שהוא יפה בזכות עצמו, הוא כל כך דומה להן וכל כך לא. מעולה. איזה נורא היה אם בכל מבט בהן הייתי חושבת עליו או משווה אותו או רואה אותו בבת, אוי.

היה להן פשוט קטעים שהן הביטו בי כולן והסבירו לי 'איזה יפה' אני, ה'תגלית' של מי אני וכ'ו ואז גילתי שכל פעם אני מגיבה אחרת לדברים האלה..

היה פשוט מצחיק, יש להם את זה, אני פשוט אוהבת את החבר'ה האלה..

אז ב12:00 בלילה אמרתי להתראות יפה נסעתי הביתה ואז הגעתי לפה וכתבתי כותרת גרועה על מימונה :)