נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

מתמטיקה הטיפשית הזאת.. כל שאלה שצריכים בה עזרה אני יודעת לענות, ללמד חבר'ה שמתקשים (מההקבצה שלי) אני מצליחה, לעצמי אני לא יודעת לפתור כלום. "את פשוט גאון!" . אמ כן, בשביל אחרים בלבד. 

הלוואי שאני אכתוב למעלה בטעות שם אחר ואז אולי אני אצליח במבחן.

היום היא הציעה את השיטה שאני אעשה מול עצמי מונולוג והיא פשוט תהיה צופה, תשמע גם את הדברים הקטנים האלה שבאותו רגע כשאני מולה אני לא מוציאה כי הם נשמעים לי קטנים וחסרי משמעות. אני מנסה להציג לה אותי "הטהורה" ביותר שיש. אני מבינה את התועלת הגדולה של טיוטה ושל הרהורים "חסרי משמעות" אבל להוציא אותם מול אדם.. זה קשה. היא מבינה את זה. 

אני חושבת שהיום פעם ראשונה שצרחתי ככה. פשוט דחפתי את הראש לתוך הרי הפוך (לעמעם) וצרחתי כמה שאני מסוגלת. קצת כואב לי הגרון. כמעט ומעולם לא הרמתי את הקול, בטח שלא צרחתי.

חניכה שלי כתבה לי היום שהיא מתכוננת לשיחת לילה איתי. מצחיק, אתמול התקשרתי אליה סתם כדי לדבר איתה, לשמוע מה שלומה וכ'ו והיא דווקא זרמה-מה שלא כל כך ציפתי. כשהיא היוזמת, מה זה אומר?

אוחח כואב לי הגרון.

לפעמים כשאתה מתעקש להחזיק דבר שאתה אוחז בו כבר זמן מה גם כשקשה זה יכול להוביל לשני מצבים.

האחד ולא נרחיב עליו- נאמנות אמיתית.

השני הוא החור השחור שאתה נשאב אליו ומרוב מטרה להחזיק אתה שוכח לשם מה או איך, בעיקר לשם מה.

אולי לא תשים לב אבל אנשים מהצד יוכלו להגיד שמשהו קצת מת בך, ובטח בגלל שהוצאת אנרגיות על לתפוס חזק ושכחת לחיות.

אתה תהיה מבולבל, קצת שיכור מהבטחות,

קצת סומא מתמונות ישנות.

די. תרשה לעצמך להרפות. 

תחזור לשגרה הזאת ש"כל כך מפריעה" לך אבל האמת היא שהיא רק רומזת לך מה מצבך,

ומה המסוגלות שלך במצב הזה.

נקה את הגוף, שתה מים ולא משקה שקר.

לא הובסת. לא איבדת. תאמין שעוד תהיה מסוגל לחזור לזה ולעשות את זה נכון יותר.

בזמן מסויים, ביום אחריי שתתרענן טוב טוב.

לרגע הייתי צריכה את הדמות הנשית והבוגרת הזאת,

שבעיקר תקשיב, פחות תתימר לעזור.

שלא תדבר בשפה סלנגית או תהפוך את זה למשהו עם חוקים לא הוגנים,

חוקים שאני לא אוהבת- כאלו של משחקים ופחות אמת.

סך הכל מישהי שתקשיב ותרגיע ותשמע לי בוגרת אבל לא מידי,

כמו אחות שמעולם לא הייתה לי,

אחת שתבין. תעריך את המצב שלי. ותרגיע.

אם הייתה אחת אמיתית להאמין בה שהנימה שלה תהיה המתאימה ביותר..

אויי תפסיקי. אל תגררי להרגלי תלות באחרים

זה קצת מרוחק קצת לא מוכר לנו כל האדישות הזאת,

וכשחושבים על זה, איך זה שעם כולם "החלפתי מילה" ורק איתך לא?

האמת שגם אתה. זה מוזר. אפילו לא שלום כמו שאומרים כולם לכולם.

ואפילו למבט כבר לא נתנו להתמשך מידי, כי הוא שובר הכל וזו נראתה שתיקה החלטית.

כן, החלטית. כזו שלא שוברים מהר כזו שלא מדברים עלייה ולא בודקים מה המקור שלה.

זה מוזר, כי ככל שאני חושבת על זה יותר, במקום מסויים הפכנו במהירות לחברים הכי טובים

גם אם מעולם לא אמרנו דבר כזה אתה ידעת להבין מבט ולגחח ברגע הנכון,

לימדת אותי דברים שאני גרועה בהם ושאלת אותי שאלות הכי לא מעניינות על החיים שלי

וכן זאת אני שלקחה צעדים גדולים מידי אחורה אבל אל תאשים אותי כי זה מפחיד שאתה לא בטוח מה המצב

אני לא יודעת איפה אני נמצאת בדיוק ואתה יודע שאני חדשה ביניכם אז רק תטרח להסביר לי שאני בסדר ולא נכנסת

למקום מסובך בין אנשים יקרים לי, אז כן כן זו אשמתי שברחתי בנסיגה שכזו בגלל פחד שכזה 

וזו אשמתי שיצרתי התעלמות כאילו אנחנו כמעט זרים,

ויודע מה? זו גם אשמתך. מעולם לא באת להתלונן על זה.