שעת לילה מאוחרת, הידיים נחות על המקלדת בעצלתיים וכותבות את כל מה שעובר בתוך נבכי ראשי. במבט לאחור, בעבר, הייתי ילד תמים שעיקר חייו מתנהלים סביב הבועה של עצמו, שאינו שם לב למתרחש מחוץ לה, אבל זה לא הפריע לי לחלום, להפליג ולגלות עולמות דמיון חדשים.
רציתי שכולם יכירו אותי בתור המוצלח שהגיע אל כל מטרה שאליה ייחל. עיקר ההתעסקות שלי הייתה בתדמית שלי – חשוב לי שאנשים יסתכלו עליי בעין טובה, בלא כל פגם.
בתחילת הדרך, הכול שכן על מקומו בשלום: היו לי חברים, ממוצעים בשמיים ונבחרתי למועצת התלמידים ברוב קולות בכל פעם שהתמודדתי בבחירות. במבט ראשון, חיי נראים כעוד סיפור סינדרלה שרק מעטים זוכים לו, אבל לא כך הם פני הדברים. גם אני נתקלתי בקשיים רבים כמו כל אחד, השונה ביני לבין רוב האנשים היה צורת ההתמודדות. בשעה שהרוב בחרו לתת למדרגות הנעות של החיים להוביל אותם לתחתית, אני עשיתי הכול כדי לעלות כנגד כל הסיכויים. כשהיו מעירים לי, היה מתעורר בי רצון להוכיח את עצמי, להראות שאני יכול.
מצב זה נמשך עד השלב השני בחיים שלי, כשהתבגרתי. הכרתי אנשים חדשים והבנתי שהעולם מתנהל אחרת ממה שהכרתי עד עתה.
כדי להתמודד עם המעבר החד מן אל הקצה אל הקצה, נאחזתי בתחביב ישן שהיה חבוי בי – הכתיבה. הייתה לי מחברת או נכון יותר כמה מחברות שבהן כתבתי חלומות ופנטזיות שהיו לי וקיוויתי שיתגשמו, על אף שהסבירות לקיומן היא אפסית. בלי ששמתי לב נערמה אצלי ערמה של מחברות ודפים במגירה שאיש לא קרא בהן. בכל רגע שעמום בשיעור, שלפתי דף מסוף המחברת והתחלתי לכתוב, פשוט כך.
התחביב שלי תמיד עטף אותי, בזמני אושר, עצבות או אפילו סתם בזמן שטות סתמית. לאחר תלאות רבות וצלקות שצבעו אותי בטקסטורה שונה, הכרתי את האחת ששינתה את הנתיב שלי ב־360 מעלות, שוב. היא החזירה אליי את רוח המוטיבציה, אך בצורה שונה, מבוקרת יותר.
גם בתהליך הזה, כמו בכולם, המשכתי לתעד את התובנות והמסקנות שעלו במחשבותיי. חלק קטן מהן פורסמו בתור רשומות כאן בבלוג. אני מקווה שתמצאו בעזרתן נקודות אור שיסייעו בידכם להתקדם צעד נוסף בדרך לשאיפות שלכם. חשוב תמיד לזכור שגם המתאבק שמנצח מסיים חבול במידה כלשהי. בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
