"אתה חונך גרוע", חשבתי על המילים שהוא אמר לי, בזמן שישבתי בשיעור מתמטיקה בחוסר מעש כי אני לא מבין את החומר. כולם מסביבי זוהרים ומצליחים, אז למה אני לא?
אני מרגיש שהחיים שלי נידונו מעתה והלאה לכישלון. אולי זו שוב המאני-דיפרסיה שתוקפת אותי עד מיטוט חומות הרגש המבוצרות שבתוכי.
דעו לכם שאנשים שנכשלו מספר פעמים בחייהם הם ברי מזל, מאחר שהתרגלו לכך שזה עוד שלב בחיים, וכשהם נפגשים איתו, הוא נדמה כשגרה. אך אלה שנהנו כל הזמן מתהילת הניצחון יחטפו אגרוף בבטן כשהם יכשלו בפעם הראשונה. יסודות עולמם יקרסו והם לא ימצאו מנוח. נמנתי עם קוצרי פירות האושר, עד לא מזמן, וכעת, אני טרוד בשאלה "איך עוצרים את הנפילה העוצמתית הזאת?".
אתם חושבים שביום מן הימים אחזור להצליח? רגע, הצלחתי להיכשל, זה אומר משהו?