"לא, עוד לא. היא עדיין לא התחברה לוואטסאפ", הבטתי הצידה וראיתי את אחי מרותק למכשיר הטלפון הסלולרי שלו בחוסר אונים. בזמן האחרון הוא מבלה ימים ולילות בבדיקת סטטוס ההתחברות של האחת שעתידה להיות בחירת ליבו. ניסיתי לומר לעצמי שזו עוד תופעה של גיל ההתבגרות, אחת מיני רבות. הרי כעת הוא מתחיל להתבגר ולהבין שאת החיים לא כדאי להעביר בבדידות, אבל המצב היה שונה. בזמן שהיא הייתה מתחברת, הוא היה רץ בכל הבית בשאגות שמחה, אך ברגע שהיה מתחיל לכתוב את ההודעה המיוחלת, היא נעלמה באפלה, כלא הייתה. התנתקה.
יום אחד, כשישבתי סמוך אליו והתכוונתי לכתוב את המאמר היומי שלי, שמעתי חלק מחבריו מקיימים אתו "שיחת בנים". "אחי, זה נגמר. אתה לא צריך לתת למכשפה הזאת למחוץ לך את הלב", כולם הסכימו בפה אחד. "היא אכזרית, בשביל מה אתה צריך את זה?".
ברגע אחד הם חרצו את גזר דינה של העבריינית שכל חטאה הוא להתחבר או להתנתק מאפליקציה כאוות נפשה. לשיטתם, לחיצת אצבע סתמיות על מסך מכשיר קר מספיקות כדי להכריע את הכף - אם לחיים או למיתה.
"אני לא יכולה יותר. אולי כדאי שאגיד לו?", אחותי פנתה אליי כשבעיניה נקוו דמעות.
"ניסית?" פתחתי בשאלה.
"ניסיתי. ניסיתי מספר פעמים לשלוח לו הודעה ולספר לו על מה שאני מרגישה, אבל הפחד תמיד גבר עליי והייתי עוזבת את הטלפון בעצב".
"אולי תנסי בדרכים אחרות?", תהיתי.
"מה לא עשיתי," היא אמרה, "הייתי הולכת בלי חשק למסיבה עם חברות רק כדי שאוכל לעלות משם תמונה אחת קטנה שתגרום לו להבין שגם אני שווה משהו. אפילו התייעצתי איתן והן אמרו לי שאסור לי להיות טרף קל, כי בנים הם אריות שנהנים מארוחה זמנית. נמאס לי מאריות, מעצמי ומהכול, די".
לא ידעתי מה להגיד לה. מצד אחד, אני לא יכולה לראות אותה במצב הזה, סחוטה מדמעות, אבל מצד שני, מי רוצה למסור את אחותו לאריה חשוך רחמים?
"אני חושבת שהגיע הזמן להמשיך הלאה. אם הוא לא רוצה אותי, אני אראה לו מה הוא הפסיד", עלתה הברקה במוחה.
יכולתי לראות במבט אחד את אחותי עוברת הסבה מבסך הכל טרף לצבוע ערמומי.
לפני שהספקתי לענות, היא טסה לחדר, הודיעה לחברתה שהיום הן הולכות לבלות וזו לא שאלה, ויצאה מהבית כרוח רפאים.
בעידן הטכנולוגי כולנו מרגישים שליטי הידע. באפשרותנו לדלות מידע תוך שניות בודדות ולהיות פרופסורים בלא השקעה. לפעמים קלות המידע וזמינותו מטעים אותנו וגורמים לנו לראות מצגי שווא. המשפט "לא הכל כפי שהוא נראה", נכון יותר מתמיד. בסיפור, הבחורה לא מחצה במו ידיה את לב הנער המסכן, הוא עשה זאת לבד בכך שמכר לעצמו סיפורים בדויים על מנת להעלים את חוסר ביטחונו העצמי שהפריע לו להתאחד עם האדם שהוא אוהב. תאהבו, אל תחכו לאישורים, הבטחות או ויים כחולים. הרגע הזה הוא כולו שלכם. בהצלחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
