הכינו את מדי הקרב. השחיזו את סכיניכם. אך אין צורך לצחצח את הנעליים, בין כה וכה עורם יתאבק בעפר המלחמה. הניחו לנהר הדמעות לבצע את העבודה. ימים רבים עמדתי בפני מיטב הלוחמים, אריות גבורה שחשבו ששדה המערכה הוא מגרש המשחקים הפרטי שלהם, אבל דווקא הם היו אלה שנכשלו. לעומת זאת, בכם אני מאמין. נכון, אינכם גיבורי חיל ואף אדם מכם לא מלומד מלחמה, בדיוק מסיבה זו, אני מאמין בכם. לעולם כוח השכל יגבר על כוח השריר. איזו דמות הייתם מעדיפים להיות, בעל חוזק שמשתמש בו בקלות דעת ומסתבך עם אויביו או אדם משכיל שבעזרת תבונתו מגיע להישגים ומשתלט על חוטפיו? מעבר לכך, קבוצות הטרוריסטים הסיקו את המסקנות המתאימות מסבבי התקיפות הקודמים, ורמת החשדות שלהם עולה למראה כוחניות, אבל ברשותכם חבוי אפקט ההפתעה שחשוב כל כך ואין שני לו בחיי הצבא. הגוף הוא בסך הכל מסכה, מעטה הפחדה שמתחתיו מסתתרים עיניים מתרוצצות, לב פועם ונהרות זיעה נגרים במהירות. ביום הדין תוכלו גם אתם להתחזק ולהידמות כאחד העם, אבל עד עתה, שמרו על היתרון היחיד שיש לכם.
מצב המבצע מתנדנד. על אף שמהדורות החדשות עברו לשלבי הסיכום וכוח צה"ל יצא מהרצועה, הפסקת האש קרסה.
ברחבי המדינה יושבים אנשים שעבורם עד לא מזמן האזעקה הייתה עוד אלמנט מתוך תוכנית חדשות או מוטיב חוזר בסיפורים של החברים מהדרום. אמנם אין להם מדים, אבל זה לא מונע מהם לקחת נשק ולירות לכל עבר. לא מדובר ברובה, אקדח או כל אמצעי לחימה אחר, אלא בכלי שנועד לחדש, אך עם הזמן התגלו בו גם צדדי הרס. בעזרת המקלדת הם מביעים את דעותיהם הנחרצות כאילו הם מכהנים בתור שרי ממשלה או מפקדי צבא משכילים שנגועים בסוד העניינים. הם לא רגע לא עוצרים לחשוב שאולי יש מידע מסווג שנסתר מעיניהם, שלכל אחד מהחיילים שנמצאים בעומק הרצועה יש חלומות, רצונות, משפחה וחברים. אי אפשר לנהוג בהם כחיילי צעצוע. אילו המבצע היה תלוי רק באדם אחד, אני בטוח שהוא היה מנהל אותו על הצד הטוב ביותר. אבל בעולם שלנו, שבו אלפי מדינות עוינות מסבות את מבטם לעבר ישראל, אי אפשר לנהוג אחרת.
הפתרון האידיאלי למצב הוא שנשאר מאוחדים מול כל אלה העומדים לכלותינו ולא נתרום להרחבת הקרע שקיים בעם. מותר לחלוק, להתעצבן או לכעוס, אך לכל דבר יש דרך.
עד כמה שניתן על פי החוק,
sufti
ויתר על כל זכויות היוצרים וזכויות קשורות או שכנות ל
מלחמת רשת.
עבודה זו מתפרסמת מ:
ישראל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
