וכך עמדנו, אלפי אנשים, מקיפים את חלקת הקבר במעגלים גדולים שנמשכו ונמשכו אל מחוץ לבית העלמין. במשך שעה וקצת המדבר דמם יותר מבדרך כלל, ויכולת לשמוע את הבכי החלוש ביותר, את ציוץ הציפורים המקננות בעצים ואת אוושת הרוח החרישית. חום יולי-אוגוסט כבר נתן אותותיו בימים האחרונים, והיו כאלה שהתקשו לעמוד בו אתמול. אני זוכרת בחורה אחת שכמעט התעלפה, אך אני לא יודעת אם זה היה מחום או מעצב. אני זוכרת גם איך כל חבריו ומכריו של האיש שנקטף וביניהם אני, לא ידעו לאן להסתכל כשהובל בתהלוכה לכיוון קברו, כי עדיין לא עיכלנו את שקרה. יכול להיות שהתוודעתם בחדשות של יום חמישי האחרון, שהיה ממש עכשיו, על ארכאולוג שנהרג בהתמוטטות מערה בשומרון. כך אני גיליתי. זה בלתי נתפס.