לא כל מי שנודד מחפש את דרכו - ג'. ר. ר. טולקין

מילות המואזין אשר התרגלתי לשמוע במשך חיים שלמים הפכו בשבוע האחרון לקללות שמחרבות את מחשבותיי וזורעות בהן כעס. בשבוע הראשון לחטיפה, באחת הפעמים בהן הלכתי בבסיס, שמעתי מאחד המסגדים שמעבר לגדר הטפות למלחמת ג'יהאד נוסף על המואזין הרגיל של צהריי היום. שלושה שבועות אחרי, ממש באותן דקות חמות של צהריים, שמעתי, אך אני מקווה שאין זה נכון, אבן שהתנפצה על גדר הבסיס.

אני כל כך קרובה שוב לקו האש, לאיומים, לאבנים, לפחד שמבחינתי היה שמור לחיילים בימי האינתיפאדה השנייה. כשהייתי קטנה קיוויתי שכשיגיע יומי לתת את נפשי וחיי למדינה כבר לא יהיה צורך בצבא שמגן עליה. אבל זה לא קרה, והנה מחר בבוקר שוב אלבש את המדים הירוקים. הפעם אני בקו האש, הפעם אני בין אלו שנשבעו להגן על מדינת ישראל הקטנטנה שלנו, על הבית.