אני מתקלקלת. יש דברים רבים כל כך שקרו לי בבת אחת כמעט בשבועות האחרונים, והכל מבלבל אותי נורא. יש כמה אנשים שמשגעים את המחשבות שלי וזה אסור, זה פשוט לא נכון לי כרגע; והמצב הבטחוני שטלטל אותי מהעצם בייחוד כי הייתי במרכז המערכת הפעיל בשובו אחים ומאז אנחנו על הרגליים למרות שנגמר; והעובדה שאני מפגרת בחפיפה והיה לי נצח לסיים אותה ודחיתי הכל לטובת חופש והנאות. אני מתקלקלת, ואני חייבת להמשיך במסלול שבו התחלתי אחרת לא אשיג דבר ממה שרציתי ותיכננתי להשיג.
אז נכון, הכל נתון לשינוי, אבל אני לא מסתדרת עם הקצב המסחרר שבו קורים השינויים סביבי. אני לא מסוגלת למצוא נקודת עניין אחת שתעגון אותי במקום הנוכחי שלי, אני לא מסוגלת להתמקד וזה מפחיד אותי מאוד. אני לא אדם של ריגוש רגעי אלא של הרפתקה שלא נגמרת ופתאום יש לי יותר מהראשון וכלום מהשניה. מכירים את המשפט "תעצרו את העולם, אני רוצה לרדת"? זה בדיוק מה שהראש שלי צורח כל כך הרבה זמן. הלב שלי פספס את זה ונשאב לתוך המציאות המפתה בעוד הראש נזרק לריק.
אני חייבת להמשיך להיות בפוקוס, כי חבל שאפספס את האור האדום ברמזור ודברים יחתמו באי ודאות גמורה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Aldebaran