התעוררתי כשמוחי טחון במחשבות,הדבר שניחם אותי זה שהתחלנו היום ללמוד מאוחר מהרגיל (9:50)...מה שפחות ניחם אותי זה שהתעוררתי כרגיל (6:30) ככה שרוב הבוקר השתעממתי.בדרך לבית הספר התחלתי לחשוב ולחשוב ולחשוב,ואז הגעתי למסקנה-אם המוח שלי כל כך מתעקש להמשיך וללעוס את כל הזיכרונות והמחשבות-ניתן לו. בסופו של דבר הוא יתעייף בעצמו :) .אתמול בערב עמנואל ניזכר בקיומי ובזה שאני כועסת עליו (יופי באמת)כך הלכה ההתכתבות שלנו:M2: מה קורה שברוגז איתי?
אני: הגעתי למסקנה שלא כזה אכפת לך ממני
M2: למה?
אני: כי לא יודעת,לא דיברת איתי..לא ניפגשת איתי..פשוט טסת לך
M2: לא נפגשתי עם אף אחד
רק משפחה ווחבר שהציע לי לצאת איתו ועוד עם כמה חבר'ה...
אני: איפה ה'אף אחד' פה בדיוק?
M2: משפחה
וחבר שהציע לי לצאת...
אני: מה זה קשור. איך זה מוציא אותך צודק?
M2: הוא התקשר ואמר לי שאני יבוא לצאת...
אני: אז מה.
אני: לא אכפת לי שיצאת איתו
אני: אכפת לי שלא דיברת איתי ולא נפגשת איתי לפני שאתה טס ...כי אני כן הייתי עושה את זה אם אני הייתי טסה
M2: לא דיברתי ולא התקשרתי לאף אחד...
אני: אני לא אף אחד,ובי זה פגע. זה מה שיש לי להגיד בנושא.
M2: כי זה מה שהיה
לא עניתי לו יותר.
יכול להיות אני סתם מגזימה בתגובה שלי. ברור שאני מגזימה.
אבל נואשתי. התייאשתי.
אני בטוחה שהוא מרגיש אותו דבר כמוני...
כמו למשל עכשיו,הוא מחובר..אבל כבר לא פונה אליי.
טוב,דיי להתעסק בשטויות בנאליות.
יש לי בוחן מחר בהמרת אנרגיה >.<
אז...להוציא מחברת,להוציא סיגריה...וללמוד בסטייל *~*
לשים זין על העולם.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Eve.