שכבתי עם ע' בשישי בערב לאחר הויכוח\קרב הכי קשה ומדהים שעברתי בתקופה האחרונה. נלחמתי עד השנייה האחרונה, כמו גם הוא, ובסופו של דבר הוא שבר אותי וערער לי את הכל. נעצרנו בקטע הזה בנחלת בנימין, בין המדרחוב לרחוב. התיישבנו על הרצפה וביקשתי ממנו שיחה כדי להתקשר לא' שרשם לי את מספר הטלפון שלו על קרטון פיצה מהעבודה. חייגתי את המספר והוא עצר אותי ושאל אם אני רוצה לבוא לישון, עניתי שכן. היינו מפוחדים למוות עד שהגענו לחדר שלו. אני כל כך שמחה שזה קרה

-

בעבודה קצת התחלתי לתפוס תחת בגלל שהתקרבתי לבוס החדש יותר ואני קצת נגעלת מעצמי וגם דיי מפוחדת אבל יהיה בסדר. אני רק חייבת לזכור מאיפה באתי ולאן אני הולכת (חוזרת) בסופו של דבר. 

-

הנהלת בית הספר מחפשת אותי כמו בולמית אחרי בולמוס שמחפשת משלשלים. הם קבעו פגישה עם אמא שלי מחרתיים והם רוצים לקבוע עוד אחת שתכלול את המנהלת ואותי אבל הם רוצים לעשות את זה בשלישי בבוקר ולי' יש הופעה בשני ולי לא מתאים במיוחד להגיע לפגישה הזו בסטופיד\הנגאובר. אני עוזבת את המקום הזה וזה סופי. השאיפה היא להצליח לגרום להם לתת לי ללמוד רק אמנות. את הבגרויות אני אשלים בסוף השנה הזו. הכל טוב

-

אני גמורה מעייפות כי הייתי ערה 27 שעות עד שהלכתי לישון לפני חמש שעות וקמתי אחרי ארבע. מה קורה פה