אני פותחת את קיטבג א' שכבר רוקנתי שעה אחת קודם לכן ומסתכלת פנימה בדיכאון, חושבת מה לשים בתוכו. מה כבר אפשר להכניס לתיק הזה שיהפוך את השירות שלי לנסבל? אני יכולה לקחת שמיכה עבה יותר כדי שיהיה פחות קר בלילה, אני יכולה להביא יותר חולצות ללבוש מתחת למדים כדי שלא יסריחו, אני יכולה לשים רפידות בנעליים כדי שהסוליה השטוחה לא תכאיב לכפות הרגליים שלי אחרי שנעמוד/נרוץ במשך כמה שעות רצופות. אם השקפת העולם שלי מאלצת אותי להאמין שהדברים הקטנים שבחיים עושים הרבה שינוי אז אני במשבר אמונה. 
כיוונתי את השעון המעורר לשעה 5:20, היא כבר לא מרתיעה אותי, אני רגילה לשעות יותר גרועות. מחשבת כמה שעות שינה יהיו לי אם אלך לישון בשעה הזאת והזאת ואם יותר מוקדם אז פחות עייפה ואם יותר מאורגן אז פחות לסדר ואם היו יותר ימים בסופ"ש אז זה היה פותר לי את כל הבעיות.
האמת היא שעכשיו כבר עברתי את שעת כיבוי האורות המתוכננת, אבל למי אכפת, הולך להיות לי שבוע חרא גם אם אשן 5 שעות וגם אם 10.

למה קוראים לזה שביזות יום ראשון אם זה מתחיל כבר ביום שבת?