אז הנה עדכון המצב שלי והדרך לכאן.
אני שוקלת 41.8 (HO YEAH)
אני יוצאת עם בחור מדהים שמתחשב בהפרעות אכילה שלי (AMAZING)
סוג של מצאתי עבודה (אבל ניראה מה הולך עם זה)
עברתי דירה (כן,כן, שוב) לבד הפעם, דירה מדהימה
אני לא שתיתי המון זמן ועכשיו אני יכולה לשלוט בזה
היה לי אחלה של New Years Eve
ובסך הכל הכל טוב :)
אז פעם אחרונה שכתבתי חזרתי לשתות, לא רעיון חכם. עליתי 5 קילו, הפסדתי את כל הכסף שלי, כל החברים שלי, וכל מי שהיה חשוב לי ברח.
אמא שלי אמרה לי שהיא לא סומכת עליי יותר, בכלום, כי אני אלכוהוליסטית ונרקומנית, למרות שסמים כבר לא עשיתי שנים.
תפסתי את עצמי בידיים, והחלטתי שדיי! אני אהיה בן אדם נורמלי.
מאותו הרגע לא נגעתי באלכוהול, החודשים הראשונים היו סיוט שאינו נגמר. המון שוקולד היה בתהליך הזה.
מצאתי עבודה, עבדתי לכמה זמן, סגרתי את המינוס.
מצאתי שאני יכולה לחייך בלי להיות שיכורה או מסוממת.
אני מודה על כל רגע של סבל שהיה בתהליך, כי בלעדיו לא הייתי מוצאת את השמחה שיש בי.
ובחזרה להווה,
בגמילה מהאלכוהול הייתי בדיאטה מאוד ממושמעת, וירדתי ב 5 חודשים 8 קילו!
מצאתי את הבחור שתמיד חשבתי שהוא אהבת חיי, שאיתו אבלה את הנצח, שעבר בינונו חתול שחור לפני שנתיים, אבל מה זה שחור? זפת שחורה! ואנחנו יוצאים. האמת? ממש טוב לנו ביחד, כמעט משעמם מרוב שטוב :)
הוא כלכך מכבד אותי ואת המצב שלי עם אוכל, במקום לשאול אם למזוג גם לי אוכל לצלחת כשאנחנו מבשלים ביחד, הוא שואל "שאחזיק את הסיר כשאת שמה לעצמך כמות מדודה?" כי הוא יודעת עכשיו, אני רוצה לחיות.
אני ניבדקת כל חודשיים כדי לראות שלא חסר לי כלום ושאני בריאה, ואם חסר משהו, אני משלימה. (עד עכשיו טפוטפוטפו לא חסר כלום)
אני אוכלת מסודר וכל דבר שמתחשק לי פשוט מוודאת שאני לא עוברת את ה 500 קלוריות ביום. לפעמים אפילו 600 אם ממש יש לי קרייב.
כמובן שעל כל פירור או חתיכת מלפפון אני מרגישה אשמה, אבל אני משתדלת לא לחשוב על זה יותר משיש צורך. יש עליות וירידות, של 200- 300 גרם, אני יכולה לשקול היום 41.8 ומחר 42.2 ועוד יומיים 41.6... זה משתנה ואני לא יודעת איך, אבל אני ארד ל 40.
אני מוצאת שיותר קשה לי לרדת במשקל כשאני יוצאת עם מישהו או במערכת יחסים, אני מאבדת את השליטה העצמית, אולי מחמיאים לי מעט ואני אומרת לא נורא אם אוכל חתיכת שוקולד. אבל זה חייב להיפסק. וזה ייפסק. אני לא דואגת.
אז למה אני בכלל כותבת עם הכל טוב?
כי הכל טוב על הנייר, בפנים זה כבר סיפור אחר.
לא רע לי בכלל, אבל אני לא מאושרת.
יש לי בחור מקסים בחיים, אבל אני לא מאוהבת.
אני כן אוהבת אבל להיות מאוהב ולאהוב זה שונה.
החבר הכי טוב שלי תמיד שם בשבילי, ואני מודה על זה ליקום. אבל אני לא מרגישה שהוא נותן לי מקום להיות תמיד שם בשבילו.
אני לא במינוס, אבל אין לי כסף מיותר, אפילו לא שקל. אני חיה מהיד לפה. (ולפעמים מהפה לאסלה)
אני רוצה ללמוד, יש לי רצון. אבל אין לי דרך ממשית לחסוך כסף ולהתחיל ללמוד באמת, זה לא שיש לי הורים להסתמך עליהם או בית בחינם, וסורי, במדינת ישראל בימים של היום אתה צריך לחיות על חשבון ההורים כדי לממן לימודים.
ומצד שלישי,
אני דיי מרוצה מאיך שהשנה הקודם ניגמרה ועם איך שהשנה הזאת התחילה, לאט לאט יהיה טוב יותר.
בנימה אופטימית זאת, אאחל לכולם (באיחור) שנה טובה ומוצלחת, עם הרבה רגעים קטנים של אושר שישכיחו לכמה דקות את התסכול :)
Happy 2016!!
love, Valerie.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Valerie01