נערה מתבגרת

יצאתי לחופש בתאריך ה-20.6.13 כמו כל ילדי החטיבה והתיכון.

אני עכשיו עולה לכיתה יא, שנחשבת ככיתה מאוד עמוסה, מלאת מבחנים, עבודות, פרוייקטים, מתכונות ובגרויות.

אני עומדת בפני חששות רבות, מה הולך להיות? האם אני באמת "יחטוף כאפה" כשאני אגיע לכיתה הזאת כמו שכולם אומרים?

אתמול ראיתי שנערה אחת כתבה בבלוג שלה שהיא סיימה את כיתה יא והיא נחשבת כילדה מצטיינת. היא אומרת כי גם בחופש שלהם בו הם אמורים לנוח ולצבור כוחות לשנה הבאה היא צריכה לעבוד קשה, לעבוד על פרוייקטים ולהתכונן למבחנים והבגרויות שיהיה לה שנה הבאה.

היא גם סיפרה שלפני שעלה לכיתה יא היא הייתה ילדה שאהבה ללמוד,  ואחרי שעברה את כל העומס הזה של כיתה יא היא קיבלה סוג של שוק. היא מספרת שהיא הצליחה במבחנים וקיבלה ציונים טובים, אך כל הרצון שלה ללמוד ואהבה שלה ללימודים הפסיקה. הלימודים גרמו לה לתחושת ייאוש, חוסר אונים והיא מספרת כמה היא כבר רוצה להשתחרר מהלחץ המתמיד הזה של לא לאכזב אחרים, ולא לאכזב את עצמה.

אני רוצה להצליח שנה הבאה, אמנם השנה זילזלתי בלימודים, אני מודה. הממוצע שהיה לי שנה שעברה ירד בכמה נקודות, ואני מרגישה שחבל שלא השקעתי יותר כי כיתה י היא כיתה שרק נראית מאיימת ומפחידה, כי זו הכיתה הראשונה בתיכון, אבל היא כמו שאומרים באמת השקט שלפני הסערה.

עוד דבר שהחלטתי להתחיל ללמוד אליו כבר הקיץ הוא הפסיכומטרי. אני רוצה ללכת לעתודה (עתודה זה היא מסלול בו מאפשרים לאדם החייב גיוס לצבא ללמוד לימודים על תיכוניים ולממש את השירות הצבאי לאחר תום לימודיו). חשבתי על זה הרבה, ואני באמת חושבת שלהיות במסלול כזה זו מתנה.

כמובן שאני גם יודעת שאני אצטרך לקבל ציון מסויים בפסיכומטרי כדי להתקבל, ושמעתי שיש עוד מספר מבחנים שבוחנים את הנער הרוצה להיות במסלול של עתודה.אסור לי לזלזל שנה הבאה, זוהי השנה הכי חשובה, עם הכי הרבה בגרויות והכי הרבה מבחנים. נראלי שיש בערך 8 בגרויות, אבל לכל נער\ה זה משתנה לפי המסלול שבו הוא הלך.

בכל מקרה, אני אתחיל בחופש ללמוד לפסיכומטרי, ואני גם יודעת ששנה הבאה בחופש(זאת אומרת  החופש שמכיתה יא ליב) יש קורס פסיכומטרי לכאלה שרוצים לעשות את הפסיכומטרי לפני הצבא.

אני מאוד רוצה לעשות צבא, אבל אני פוחדת שבגלל שהשירות הצבאי הוא ארוך, יהיה לי קשה לחזור למסלול הלימודים, לכן אני מאוד רוצה ללכת להיות עתודאית.

לפעמים אני חושבת שאני עושה מעשה שגוי, אני ממהרת מדי, אני יודעת. את האמת שבכלל לא חשבתי על מסלול של עתודה לפני שהגיע הלחץ של המשפחה שאני יודעת שהוא לחץ שבא ממקומות טובים, ואני בטוחה שהם לא רוצים לרעתי. אבל אני בכל מקרה מרגישה קצת רע עם זה.

אני רוצה לחוות את חווית הצבא אחרי הלימודים, ואני רוצה לצאת לטיול למדינה כלשהי (לא הודו, אבל אולי תאילנד), וגם לעבוד באמצע.

אני שונאת שמופעל עליי כל כך הרבה לחץ משפחתי, כי בסופו של דבר אלו החיים שלי, ואני אמורה להחליט מה אני רוצה לעשות בהם.