יוצא לי לחשוב הרבה פעמים על החיים ועל המעשים שעשיתי בעבר..
אני הרבה פעמים מתחרטת על מעשים שלי בעבר, אפילו שהם כבר נעשו ואין דרך חזרה ברוב המקרים.
אני מאותם האנשים שמקשיבים ופחות מדברים, ואולי בגלל זה אכפת לי הרבה פעמים מה אנשים חושבים עליי.
הרגשה מעצבנת כזאת, שתמיד אני רוצה לנסות להבין מה אנשים מרגישים לפי טון הדיבור, הבעות הפנים, או ל]פי מה שהם אומרים.
אני הרבה פעמים מקנאה באנשים האלה שמצליחים להיות תמיד מרכז העיניינים, ומצליחים לגרום לאנשים רבים לאהוב אותם. אותם "מנהיגים" יכולים להגיד דבר מסויים ולגרום להמון אנשים להאמין בדבר הזה.
ה"מנהיגים" הם האנשים שמצליחים להשפיע כמעט תמיד, ולסחוף אחריהם הרבה אנשים. כמובן שהם אנשים בעלי ביטחון עצמי רב. הרי רק מנהיג בעל ביטחון עצמי יצליח לחדור לקרובים אליו ולהאמין בו.
ויש את האנשים שמקשיבים, כמוני. אני לא זאתי שיש לה את הפה שמדבר ומדבר, וגם לא זאתי עם הביטחון העצמי שישפוך את כולם, ולפעמים אני גם רוצה להרגיש שאני מצליחה לגרום לאנשים להאמין במשהו שהם לא האמינו בעזרת כוח השכנוע בלבד.
אני די בטוחה גם שהמנהיגים עצמם לא חושבים שהם מנהיגים, הם רק מתנהגים בדרך הרגילה, לכן קל להם להשתלב כי הם לא מתאמצים הרבה.
זהו, אז זאת אני, המקשיבה, ואולי זה טוב ואולי זה רע?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
liare545