טוב אני וההוא מהפוסט הקודם ביחד כבר 4 וחצי חודשים. שמחים, מאושירם ותקועים בתחת של השניה והכי עצוב שאני אוהבת את זה, אני אוהבת להיות כל שניה ושניה איתו אין כזה דבר לבד רק בעבודה וגם שם אנחנו עובדים באותו מקום במחלקות שונות וזה סבבה.
אני וחברות שלי כמעט ולא מתראות והוא לא עם שלו, אני לא אומרת שרע לי עם זה אני פשוט סובלת כשאנחנו לא ביחד . קשה לי אני כלכך שאני תלויה בו
וזה קשה לי
וחברות שלי כועסות עלי
ואמא שלו בקטע של קצת ספייס בשביל שנינו כדי שזה יצליח
אבל כל פעם כשזה קורה אני נשארת חסרת כוח לחיות את חיי לא במובן של להתאבד אבל כן לא לצאת מהמיטה .. עד כמה המצב שלי נורא?
אתמול היה ערב פסח חגגנו אצל משפחה של חברים ולא היה לי כוח אפילו להתייחס לחיים סביבי רק רציתי הביתה אליו. ההורם שלי כל הזמן שאלו אותי "למה הייתי אנטיפטית כלכך כי האנשים שם היו כלכך נחמדים" ולא הייתה לי תשובה.
היום הוא נמצא אצל משפחה אחרת שלו בירושלים הם מבלה ואני במיטה כותבת לכם ורואה אוקוורד ושומעת את השיר המדהים הזה http://www.youtube.com/watch?v=c_CWL8gNQTg בלופים ומחכה שהוא יחזור כי הוא אמר שאחה"צ בערך הוא יהיה ..
ובנתיים אני מחכה
http://www.youtube.com/watch?v=c_CWL8gNQTg
בבלוג זה
בכל הבלוגים
