בראש שלי הכול נשמע יותר טוב

אני בבית מלון באילת, יושבת על רצפת חדר השירותים, מדברת איתך בטלפון

אתה באוהל בצפון, מתרחק מכולם בשביל לדבר איתי

אלה היו הרגעים היפים, כשרק למדנו להכיר אחד את השנייה

לפני כל הבעיות שבאו עם הזמן 

לפני כל הצלקות שיישארו שם לתמיד 

"תשאל אותי משהו"

"מה החטיף האהוב עלייך?"

"אממ..חייב להיות במבה. בעצם שוקולד ואז במבה"

"את אולי לא תאמיני, אבל גם החטיף שאני הכי אוהב זה במבה!!"

"ומה את שותה תמיד, כשמזמינים משהו לשתות?"

"תמיד ענבים. תמיד." 

"גם אני הכי אוהב ענבים! עמית אני לא עובד עלייך."

"וואו זה כאילו נועדנו להיות ביחד."

"כמה את אוהבת אותי?"

"אני אוהבת אותך יותר משוקולד."

"יותר משוקולד? זה ממש הרבה!"

"זה הכי הרבה שיש."

אלו היו הרגעים היפים. הרגעים הפשוטים והיפים. 

השיר שלנו.

אתה שר כל כך יפה. לפעמים אני לא עומדת בזה.