אקזוטיקה לעניות

אני מתגעגע.

******************

אני לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל.זו עוד אחת מהתקופות האלה בה אין דבר שהייתי צריכה יותר ממך.

מהחיבוק שלך,והמבט בעיניים שלך.לא הייתה בך אופטימיות אבל אהבת אותי כלכך,וזה הספיק.

אני יודעת שאת עדיין אוהבת אותי,מאיפשהו בעולם.את עדיין אוהבת אותי מתוך הלב שלי ומתוך המחשבות שלי

והזכרונות שלנו,שאף אחד לא ייקח לי לעולם.

חרדת הנטישה נכונה מתמיד,אפילו שלא התכוונת לעזוב אותי.ואיך שהדבר האחרון שאמרת לי היה שאת אוהבת אותי.

האמנת בי ולפעמים גם בעצמך וכל דקה איתך הייתה חסרת דאגות.עם הבכי וההתלוננויות אבל ידעתי שיש לי אותך ומה עוד צריך בחיים האלה.

לאן אני הולכת מכאן?אני לא מוצאת את הצמיד שלך.וכל מה שהולך להניע אותי ללקום בבוקר מחר זה לסדר את הבית ולמצוא אותו.אני מרגישה ערומה בלעדיו,ובלעדייך.

יצאתי מהבית כי לא יכלתי לבכות ולא יכלתי לסבול את עצמי ואת הלבד.אז ישבתי עם בחור שאני בקושי מכירה ואמרתי לו שאני מרגישה ערומה,זה כאילו שכשהצמיד שם אני מרגישה שאת עוד איתי.והוא הבין וחיבק ובכיתי.לא יכלתי לשמור את זה בפנים יותר.

כל השבועות האחרונים אני עצובה,ומשתגעת ומוציאה את זה על האנשים הקרובים אליי ביותר ושונאת את עצמי על כך.

הלוואי שהייתי יכולה לבקש שתחזרי והיית חוזרת.

הלוואי והייתי יכולה ליסוע למקום בו את נמצאת ולו רק בכדי שתבטיחי לי שהכל יהיה בסדר.

בסדר בצורה העקומה והמוזרה של החיים שלי,אבל בסדר.

אני לא אשכח את היום ההוא ב947,שחזרתי מנופר.את באוסטרליה ואני איפשהו בין פתח תקווה לירושלים,אחרי שהודעתי לנופר בנחישות מטופשת שאני עומדת למות.שאני לא יכולה לסבול את החיים האלה יותר.החלטתי שאי אפשר למדוד את השיחה הזו בכסף ואני חייבת לשמוע אותך.

אני חייבת אותך.

הצלת לי את החיים.

גם עכשיו הייתי מוכנה לשלם כל מחיר רק לשמוע את הקול שלך אומר לי שאת לא רוצה לומר שהכל יהיה בסדר,אבל חייב להיות.

שאת לא יודעת איך את יכולה למנוע את זה אבל הלוואי שיכולת.

ורק בהיותך בעולם שלי,הצלת אותי.

הלוואי וארדם ואחלום עלייך.וארגיש שאת איתי שוב,ולו רק לכמה רגעים קטנים כלכך אבל מלאי משמעות.

אני צריכה אותך לוריד,קרן אור שלי.כמו שאת היית צריכה אותי.

לאן הלכת?איפה את?אולי תחזרי כבר?

זה סיוט והוא לא נעים לי בכלל.כל החיים האלה הם סיוט לאחרונה.רק מחכה כבר לזמן שיעבור,שמשהו יתפוס כיוון שהחיים ישתנו.

אני לא יכולה להסביר כמה הערכה יש לי אל האנשים שנכנסו לי לחיים לא כלכך מזמן,אבל איתם כמו איתך הכל היה מיידי.

לעתים אני חושבת שאני מאוהבת בהם.באישיות שלהם ובאהבה שלהם ובכל מילה שיוצאת להם מהפה.

אני רק רואה אותם ומתפשט לי חיוך על הפנים.

גם כשאני בוכה וגם כשהכי הכי נורא לי ואני רק רוצה לעוף מכאן אני חושבת,מזל שאני כאן איתם.

את סבלת אותי ברגעים הקשים ונהנת ממני ברגעים הטובים

וגם הם.

כמה אני מפוצצת בהוקרה על הרגעים הקטנים האלה.

הנה,שוב כתבתי וזה נתן לי קצת כח.

אלך לישון,עדיין עם לב שבור ועם דמעות בעיניים.

אבל עם הידיעה שתמיד תשארי איתי

והתקווה שגם הם.

נשיקה וחיבוק של לילה טוב לך,אהובה שלי.איפה שלא תהיי.גם אם זה רק בראש קודח המחשבות ובלב מלא הגעגועים שלי.

אורושלך.