אקזוטיקה לעניות

הייתי לבד בתל אביב היום.

אחרי שהסתיימו ענייני שם,נסעתי בקו 18,כרגיל ועברתי עם האוטובוס לייד הAMPM בו עבדת,לייד סקואלה שם ישבנו,לייד קיפוד שם בעצם נפגשנו בפעם האחרונה,חודש לפני שמתת.

עברתי לייד הבית של אבא שלך(אין לי מושג אם הוא עדיין גר שם)וממש ראיתי אותנו יושבות שם,בשעת לילה מאוחרת מדברות על כמה החיים מחורבנים

דיברתי איתך בראש שלי,שאלתי אותך אם את עוד כאן והשאפל בפלאפון ניגן את WINERS של K'S CHOICE כאילו על מנת להמחיש את הגעגוע.

הנסיעה המשיכה,עם דמעות בעיניים וכל מה שרציתי היה להחזיר את הזמן אחורה ולא לבזבז אף שנייה שיכולתי להיות איתך.לומר לך שוב ושוב כמה אני אוהבת אותך.לחבק אותך,להצטלם איתך,להודות לך על הקיום שלך.עשיתי את הדברים האלה מדי יום.ועכשיו זה עדיין מרגיש כאילו זה לא מספיק.

רק איתך הייתי רוצה לדבר עכשיו,רק אותך לחבק,רק את הצחוק שלך לשמוע

הייתי נותנת הכל.

שלך

תמיד תמיד תמיד.

אור