אקזוטיקה לעניות

מבט מזוגג של שכרות בעיניים

שבע בערב אחרי משקה של צהריים

ואז מגיעה הביתה

עם דמעות בעיניים.

נכנסת למיטה ומכסה את הראש

חסרת נשימה

מנסה לשקוע לשינה

כי כמה עוד 

אפשר לדרוש.

זקוקה לאחרים 

כמו אוויר לנשימה

וכולם לי אומרים

את חזקה,גיבורה!

צוחקת לעצמי צחוק מטורף

רוצה לקום מהמיטה,להתקלח להתנער

אבל בראש יש קול שאומר

"לא תצליחי,לא תשרדי,לא תצליחי"

כמה אנשים לא רואים את מה שקורה באמת

ואף אחד לא יכול למלא את הצורך 

מגע חטוף של אמצע הלילה

חיבוק חם ואמיתי של אמצע היום

חיוך כנה שאומר יהיה בסדר.

יום אחד אצא מהחדר,ולא אצטרך עוד אף אחד.

בינתיים

אשאר

לבד.