יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

אני שונאת כל שנייה ושנייה מזה.

אני פשוט רוצה עכשיו לעשות את זה...

אבל אני לא יכולה... אני הבטחתי...

למה בדיוק אני מענה את עצמי ככה בשבילך?

שתינו יודעות שדבר אחד ירגיע את כל המחשבות האלו...

אז למה אני עוצרת את עצמי מזה?

כי הבטחתי לך.

כי אמרת לי שגם אם זה הדבר הנכון לעשות,

את אף פעם לא תוכלי לומר לאף אחד על הסוד הקטן שלי.

לא משנה עד כמה בן אדם רע, וחברה רעה זה יעשה אותך.

למה? כי את זוכרת איך זה...

כשמישהו שאתה סומך עליו יותר מכל, מגלה את כל הסודות שלך...

וברגע שאמרת את זה, הלב שלי התנפץ.

אם היית יודעת, שאני ידעתי שזה עומד לקרות, ולא עשיתי כלום,

עדיין היית שומרת את הסוד שלי?

עדיין הייתי חשובה לך?

את אמרת שפשוט לעולם לא תוכלי לעשות את זה...

ואת מצטערת, כי אולי זה יפגע בי...

באותו רגע החלטתי, שאני ינסה להפסיק עם זה,

אפילו רק כדי שלא יהיה מצב, 

שיקרה לי משהו - ואת ידעת ולא יכולת לעשות כלום.

החלטתי, שאני רוצה להפסיק.

המשכנו לטייל... ואז אמרת לי את מה שזעזע אותי.

"אני מקנאה בך..."

את מקנאה בי שלי היה האומץ.

שלי יש את היכולת לפגוע בעצמי, בעוד את נמצאת תחת שמירה מתמדת...

את אמרת שבשונה מאחרים...

כשילד אומר לך שהוא רוצה להתאבד,

את חושבת "למה לא?"

ומקנאה שהוא יכול.

ופה הזדעזעתי.

אני יודעת מה אני עושה לעצמי.

ואני מבינה הכל.

אבל את לא.

אנשים חושבים, שאם עשית דבר כזה,

הראש שלך כנראה לא צלול.

אתה לא חושב נכון.

אתה לא מבין.

את משוגעת.

זאת טעות.

אני יודעת בדיוק מה אני עושה לעצמי.

וזה רק גורם לי לשנוא את עצמי יותר.

ילדים אמרו לי לצייר פרפר.

החוקים נורא פשוטים:

1. אתה מצייר פרפר במקום בו אתה פוגע בעצמך.

2. אתה קורא לו בשם של אדם אהוב.

3. אסור לך למחוק אותו בכוונה.

4. אם פגעת בעצמך לפני שהפרפר נמחק באופן טבעי, הוא מת.

אני רוצה פרפר,

אבל אני מפחדת שמישהו יראה אותו,

יעשה אחד ועוד אחד, ויבין מה אני עושה לעצמי.

אני פשוט מפחדת.

אני כל כך רוצה פרפר.

אני חושבת שכן, אני יעשה פרפר...

ואם יהיה לי אחד - אני יקרא לו אלה... בשבילך...

אז בוא אליי פרפר....