יש לי מטרה, פשוט עד שיהיה לי כח להגשים אותה, אני אשכב על הגב, ואחלום.

היא אמרה לו תמיד שהיא רוצה להיות חד קרן.

הוא היה מביט בה,

מתבשם בריח האשליות שעטף אותה תמיד.

למה דווקא חד קרן?

הוא שאל.

למה לא אריה, הרבה יותר עמיד.

למה לא דולפין,

נמר, פיל, ג'ירפה גם.

למה דווקא חד קרן?

זה אפילו לא קיים.

המצאה של איש ששרוי בקסם מטומטם.

ואחריו דורות,

אנשים עוד מאמינים בשטויות!

עד מתי?

אנשים בלי מה לעשות יותר מדי...

אז הם לוקחים סוס לבן 

תוקעים לו קרן על המצח

ומעתה עד עולם,

הוא יהיה נאהב לנצח.

ונערות צעירות, 

שמרגישות עצובות,

למרות שהחיים בוורוד,

(ממש סלין דיון)

יחלמו לעוף על גבו,

על כנפי הדימיון,

ולישון

לצידו.

הן יאמינו שהוא טוב יותר

ממי שאוהב אותן,

באמת.

שבשבילן

ירים את כל היקום,

והוא יקום,

לקראת זקן באוטובוס,

והוא ירוץ,

מרתון,

אם מה שהן צריכות בשביל להרגיש יותר,

הוא בסופו,

ובבוקר יביא להן את העיתון.

ובמוחן העצוב,

ידמיינו את מעופו.

אז היא רצתה להיות חד קרן

והוא ענה לה בשביל מה,

ובלי מילה,

היא עזבה,

בלי לומר,

בלי להזהיר,

בלי להשאיר לו איזה פתק

"עזבתי את העיר"

בלי שום הסבר,

בלי להשאיר שום דבר במקרר.

וכולם אמרו לו "היא תחזור"

"כשהיא תבין..."

"הכל בסדר"

הוא היה נשאר לבד,

בוהה בקיר הלבן של החדר.

אפשר לתקוע עליו קרן,

גיחך בינו לבין עצמו.

והם לא אמרו לו את מה שהם חשבו במוחם העוכר.

שהיא ברחה עם מישהו אחר,

אולי קראו לו עידו,

אולי מקס, אולי דרן.

אבל הוא ידע,

היא הפכה להיות חד קרן.