מחשבות.

אני חושבת , שכולם בני אדם מסובכים .

חלקם פחות , חלקם יותר .

אני חושבת שגם אין אדם טהור וטוב , אין אדם שלא עשה דבר רע מימיו.

פגע במישהו , הרס משהו .

אני מרגישה שאני מאבדת אחיזה . לאט לאט , יותר ויותר .

יש את הצוק , יש את התהום ויש את ארץ חדי הקרן המעופפים.

לאן אני אלך .

להישאר על הצוק או ליפול?

כי כרגע ארץ חדי הקרן רחוקה מדי .

אני רוצה לאבד שליטה , [ = ליפול ?] . אני מרגישה שקשה לי עם צביעות

וקשה לי להרגיש חסרת אונים .

ואני שונאת לשנוא אנשים שכולם אוהבים.

ואני שונאת שמצלמים אותי ואז אני רואה כמה אני שמנה .

אני רק מצלמת את עצמי .

רק את הראש .

גם הוא כבר לא משהו .

אני צריכה ארץ הפלאות משלי .

מקום לברוח אליו .