מחשבות.

אני עושה את כל הטעויות האפשרית .

נשארת באזור הבטוח .

האמת למדתי לאהוב את הסבל?

או שאני פשוט לא חושבת שהעולם מחוץ לקונכיה השברירית שלי שווה משהו .

כל שנה מסתיימת מהר יותר מקודמה , כל שבוע , כל שנייה .

הכל טס ואני מרגישה שאני רק מאיטה .

אני רוצה כלכך הרבה דברים , שלעולם לא יקרו.

פנטזיות שרחוקות מימני בשנות אור .

ואני רק כותבת אותם , כותבת , משכתבת , משפרת .

הלוואי וגם את החיים שלי יכולתי לשכתב .

ואני מרגישה כלכך אבודה לפעמיים , שנעים לי ליפול על אזור הנוחות .

כי שם אני מרגישה בטוחה .

כלכך הרבה קורה .

ואף אחד לא יודע .

אפילו לא הבלוג היקר הזה .

כי אסור לספר .

אסור .