"האושר קיים תמיד, הוא רק נשכח, הוא רק מוסתר. יום אחד אפקח את העיניים ואמצא אותו. יום אחד אזכר בעננים." ברוכים הבאים אל ממלכת השמיים הנצחיים. או במילים אחרות: ברוכים הבאים לנשמתי. |
 כינוי:
בת: 30 Google:
LovableMuffin
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 10/2012
 רגעים של תקווה
עברה שנה, פלוס מינוס, אני לא באמת יודעת כמה, מאז הפעם האחרונה שבאמת סיימתי פרק כלשהו של סיפור. אני כותבת מכיתה ז' ועכשיו כבר סיימתי ללמוד, ובחלוף הזמן דברים אחרים הסיחו את דעתי והכתיבה כמעט ונשכחה מליבי. מובן שכתבתי מידי פעם שירים, סיפורים וקטעים קצרים, אבל לא היה בי את הכוח להשקיע ברומן שאני אכנס אליו כל כולי. היו לי המון סקיצות לסיפורים שכאלה וניסיתי איכשהו לשלב ביניהן לסיפור אחד. חלקים כשלו ואחרים צלחו יותר, אך בסופו של דבר לא הצלחתי למצוא את הלהט והתשוקה לכתיבה. וחשבתי שאיבדתי אותה. וזה היה מפחיד. כי אם אני לא כותבת, זה כאילו... משהו מבפנים חלול. וחסר. ומת. קשה לי להסביר, אלו מביניכם שגם כותבים יבינו את ההרגשה.
אני תוהה, האם זה בגלל שהייתי בחיפושים עצמיים? האם כל עוד אתה לא מוצא את עצמך, אתה לא יכול למצוא את ההשראה שלך?
אני רוצה להאמין שלא שכחתי איך לכתוב. שיש בי עוד את הכוח לחלום ולרגש במילים שלי, להוציא את כל הנשמה וגרום למילים לחולל על הדף ולזרוח בצבעים מרהיבים.
מלבד "ממלכת השמיים של סקאי", אותו אני מפרסמת כאן, כתבתי בעבר סיפורים רבים, גם כאלו ארוכים. הסיפור היחיד שהתחיל להיכתב לפני שלוש שנים, נדמה לי, ועדיין לא הושלם הוא "ליליום לייס - המסע להר הברקת." או רק "ליליום לייס"? או רק "המסע להר הברקת"? אני לא בטוחה. בכל מקרה, זה סיפור מעט שונה מהסיפורים האחרים והוא, כפי שמשתמע משמו, סיפור הרפתקאות ומסע, עם נימה בוגרת ומעט יותר אפלה, אבל עם כנות, נשמה, ודמיון. לסיפור הזה נכתבו חמישה פרקים עד כה, והיום כתבתי את השישי. הפרק השישי נכתב בחלקים במשך המון המון זמן. למעשה הייתה לו פסקת פתיחה קלושה בפעם האחרונה שנגעתי בו(לפני שנה בערך) ולאחרונה המשכתי לכתוב אותו. היו לי כמה בעיות עם הסיפור הזה. ראשית, לא היו לי קוראים - אחת הסיבות שפתחתי את הבלוג הזה. שנית - לא הייתה לי השראה או שלא הייתה לי את עצמי. שלישית - הייתה לי תחילת הסיפור, סוף הסיפור, ורעיונות אקראיים ולא מגובשים ביניהם. לא הצלחתי לחבר את כולם לקו עלילה אחד, לא משנה כמה ניסיתי, כי כל פעם משהו בי רצה לעזוב הכל ולעשות משהו אחר מתוך חשש שכבר איבדתי את הכתיבה שלי.
לאחרונה יש לי קצת יותר זמן פנוי ולכן התייצבתי מול הסיפור הזה באומץ ופשוט טלאי אחר טלאי תוויתי הכל ליצירת סיפור שלם. ומשם המשכתי לכתוב.
מצחיק איך שדברים פתאום מסתדרים אחרי שנאבקים איתם כל כך הרבה זמן...
בכל מקרה, שתדעו שמלבד הדברים הישנים שאני מפרסמת יש לי עוד המון דברים חדשים שאני אשמח לחלוק אתכם. אני אשמח מאוד לשמוע מה דעתכם ונתראה בפוסט הבא :)
~MsLovableMuffin~
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
