חייו של חייל גאה.

סופסוף זה הגיע!

חופש!

כמה חיכיתי לזה.

חתמתי כמה ימי חופש בצבא, בגלל היומולדת שתהיה ביום ראשון, ויש את שבועות והכל, בקיצור...

יותר משבוע בלי צה"ל.

פיו.

חוץ מזה, עשיתי ביום שישי לפני שבוע את הדבר שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.

החלטתי להיות ספונטני, כי אם אני לא אהיה, זה פשוט לא יקרה.

אז בחמישי קבעתי תור, ובשישי הלכתי, על רעיון שבא לי באותו היום.

3 ציפורים בחלק האחורי של היד.

תכלס, קעקוע מושלם.

אני לא יכול להפסיק להסתכל.

אני חושב שהבנתי מה אני כל כך אוהב בקעקועים.

למה אני כל כך מחפש עוד ועוד.

כי בעצם, קעקועים, הם הופכים להיות חלקים ממך, מהגוף שלך, אבל אלה דברים שאתה בוחר.

לא כמו סוג שיער וצבע עור.

אלא פה אתה ממש יכול לבחור לשים על עצמך לתמיד את הדברים שאתה אוהב.

וזה עושה לי ממש טוב. לא יכול להסביר.

אז בגדול אין הרבה חדש.

אני בן 19 עוד יומיים.

יש לי קעקוע חדש.

והבחור שיצאתי איתו בזמן האחרון, לא ממש יצא מזה משהו.

בעצם כלום.

ואני מסתובב שבוע כבר עם פרצוף תחת.

אבל אני יודע ומקווה שיהיה בסדר.

נושא אחר!

אני חייב לסוע לחו"ל.

יש לי הרגשה כזאת שאני פשוט חייב להיות במקום שאני לא מכיר עם אנשים שאני לא מכיר ולחוות את כל העולם מחדש.

נמאס קצת מישראל.

או שזה רק מהצבא.

כן, הגיוני,

רק מהצבא.

הרבה פעמים אני חושב.. כאילו, מה רע לי בחיים?

יש לי כל מה שאני צריך ורוצה חוץ מבן זוג.

שזה יקח קצת זמן, אבל זה יגיע.

עדיין, זה חלק כל כך גדול..

אני באמת שקשה לי לחיות בלי אהבה הדדית.

אם לא היו לי חברים ומשפחה מחבקת.. לא יודע מה הייתי עושה.

לא יודע למה אני כל כך צמא לאהבה.

מעצבן אותי שאני לא יכול להיות חרמן כמו כל בני ה19.

להזדיין, ללכת, לא לחשוב על זה בכלל, ומה שיהיה יהיה.

תמיד חסר ביטחון, תמיד רוצה מגע, תמיד לבד.

טוב נו,

יהיה טוב!

וואי זה יצא גיי בטירוף.

טוב.. אז עד הפעם הבאה... להתראות. :)