"במקום בו שורפים ספרים,ישרפו גם בני אדם."

נסענו עם אמא לים לפני כמה שבועות, לא שחינו, פשוט נישארנו לשבת על החוף ולדבר.

אני תמיד מדברת עם אמא שלי, אבל איכשהו בים זה מרגיש אחרת...למרות שהיינו מוקפים בעשרות אנשים זה עדיין הרגיש אינטימי ומרגש.

דיברנו על יעל ועל אמא שלה, דיברנו גם על לאון.
ואז היא שאלה "את אוהבת אותו?"
שתקתי לכמה שניות וניסיתי למצוא את התשובה שמתאימה הכי הכי לשאלה, לא כי אני לא יודעת את התשובה לשאלה , מן הסתם שזה כן! כל כך אוהבת שלפעמים זה כואב.

כעבור רגע השבתי "כן" , " אז איך את בטוחה שזה לא הרגל וזאת אהבה?"
התלבטתי מאוד, אבל אז הבנתי שבתחלס גם אי אפשר להסביר מה זאת אהבה, אבל בהחלט אפשר להסביר הרגל.

וההסבר הכי קרוב לאהבה שאני מצאתי הוא שאם לא משנה כמה זמן אתם ביחד ואת עדיין עולה אליו במעלית הביתה , את מרגישה את אותם הפרפרים בבטן ואת ההתרגשות והחמימות שמתרכזת בבטן כשאת נזכרת בו או חושבת עליו.
אהבה זה אולי גם כשאתה כל כך דואג למישהו שאפילו כשאתה רק מדמיין שמשהו רע יוכל לקרות , הדמעות כבר עולות ופשוט קשה לך לדמיין את הפנים שלו בגרוע מכל.
לא פעם יצא לי לחשוב "מה זה הגבר שאני ארצה לחיות איתו כל החיים, הוא הרי כל כך מסובך ומעצבן לפעמים" אבל אז אני אומרת לעצמי "כןכןכןכןככןכן!!!!"
עצם המחשבה על עצמי עם בחור אחר שהוא לא ווסו פשוט דוחה אותי, ואני רוצה את הילדים שלו, עם הנמשים הקטנים על האף והשיער הג'ינג'י-שטני והעיניים בצבע כחול-ירקרק.
אני אתן הכל כדי להיות לצידו למשך כל ימי חיי, כי אולי אומרת את זה בכזאת חפיזות אבל הוא, הגבר שאני רוצה לחיות בחיכו כל יום .