אני כל כך עייף...
אין לי כוח...
אבל אני יודע מה המשימה שלי...אז אני חייב להמשיך בדרך...
יש עוד משהו אחד לעשות לפני שאני עובר הלאה...לפני שאני מתנתק..
אני מכיר את עצמי...אני מסתגלן...אני יודע מה אני יעשה ואיך אני אעשה את זה...
דבר שמוכיח את עליונותי...על השליטה בסיטואציות...
הצעד הבא אמור להיות קל...נקווה שזה יהיה בזכותי...
אם לא....אני אראה בכך כישלון עצמי...
ואם אני אצליח....אני אמשיך בלב,(או יותר נכון ראש) שלם...
אין לי כוח...
זה ממש מטריד אותי...אם הייתי מספר למישהו על כך...
הוא היה חושב שזה הדבר הכי מתחשב בארץ...
מתחשב?מה זה מתחשב?...אני למדתי רק על אנוכיות ואינטרסים אישיים...
היתי טורח לספר את זה למישהו...אבל יש עם זה קצת בעייה...
אצלי או שיודעים או שלא צרכים לדעת...אין אצלי דבר כזה השלמת פערים...
לכן אני כל כך שונא רכילויות...
וזה לא שאני כך...אפל ומסתורי שלא צרכים לדעת עליי דברים...זה פשוט...
שאפילו זה לא מעניין אותי כל כך....הפאקים שלי....איזה אבסורד....
אולי לכן קוראים לי(צטוט מנדב)"בן וייס האיש והאגדה"
אני כל כך עייף...
c u