כשהייתי בכיתה ו' קיבלתי פתק מילד מהכיתה, "כפרה על השדיים שלך" הוא כתב לי.
הייתי כל כך נבוכה והתחלתי לבכות. המורה שלי לאנגלית ראה אותי בוכה. אז סיפרתי לו. וזה רק החמיר את המצב.
ניגשתי יחד איתו להורים של אותו ילד. זה היה כל כך מביך. האחות הגדולה שלו גם היא מורה. התנהגה כאילו כלום. כאילו זה שטות של ילדים.
ואני הרגשתי מלשנית. מה שהכי כאב שהייתי דלוקה על הילד ההוא וזה שבר לי את הלב.
התפתחתי לפני כולן. היו לי ניצני שדיים לפני כל השאר, קיבלתי את הווסת שלי ראשונה בכיתה. הרגשתי כמו פיל בחנות חרסינות.
הרגשתי לא נוח בתוך העור של עצמי.
הבנים תמיד התעלמו ממני כי מבחינתם הייתי מפלצת. משהו לא רגיל, לא כמו כולן. כל כך רציתי להיעלם. שנאתי את הגוף שלי. שנאתי את השדיים האלו שהחלו לצמוח לי. ניסיתי להסתיר את עצמי. בהתחלה בתוך ערמות של בגדים ואח"כ בתוך ערמות של שומן.
ועכשיו אני מביטה לאחור באותה ילדה והלב שלי נכמר עליה. כמה יפה היא הייתה כמה חבל שלא היה לה מושג.
עכשיו אני כבר יודעת את האמת. שהעולם המזוייף הזה שאב אותי לתוכו עוד ברגע ההוא. ברגע שהחלטתי להסתתר בגללם. בדיוק ברגע הזה איבדתי את עצמי והפכתי למישהי אחרת. לילדה חסרת ביטחון ששונאת לחיות.
אבל עכשיו החלטתי!!!
החלטתי לחיות. אלא שהפעם זה יקרה בתנאים שלי. אני אחיה איך שאני רוצה. אני אנקום בכל אלה שצחקו ולעגו לי.
אני אראה לכל הבנים האלה שקראו לי שמנה וזרקו עלי אבנים. אני אראה לכל העולם הזה. אני אהיה רזה ואוכיח לכולם אחרת.
זאת תהיה הנקמה שלי. אני אשחק את המשחק שלהם. אני אהיה יפה מבחוץ כמו שאני מבפנים.
אלא מה- הפעם הנקמה המתוקה תהיה שאף אחד לא ייקבל אותי. אני אהיה רק של עצמי. אני לא אתן לאף אחד מהצבועים האלה את הצ'אנס לחדור לתוך הלב שלי. אני אקשה את הלב שלי כמו אבן. אני אפסיק להרגיש.
