אז חזרתי מהטיול.
היה מהנה מאד!
הינו במוזאון חלל, אחת הערים העתיקות בארה"ב, אקווריום עם דולפינים וכמובן, לונה פארק עם מלא רכבות הרים!!!
כל האטרקציות היו חבל על הזמן! אין תלונות.
ובכל זאת, יש תלונות.
הייתי תקוע עם המשפחה שלי שישה ימים באוטו אחד.
הפעם זה גם כלל את סבא וסבתא שלי שבאו לבקר מהארץ.
איך אתה אומר לבן אדם מבוגר,
שמעריץ אותך עד איו סוף,
שלא השיג שום דבר משמעותי בחייו,
שהזיכרון שלו אובד לאיטו,
שבעצם הוא לא בעל הבית של אף אחד,
והוא לא יודע על מה הוא מדבר,
ושהוא כבר שאל את אותה שאלה חמש פעמים,
ושהוא בעצם טועה, ושהוא לא יודע כ"כ הרבה,
ושהוא מביך וחסר סבלנות,
ושמתנות לא יקנו את האהבה שלי כלפיו, ואני בעצם לא כ"כ צריך כלום,
וזה שהוא מנסה לדחוף בכל זאת לא עוזר.
הרגשתי כאילו אני קורא את המחזה "מותו של סוכן" של ארתור מילר שוב
ואם לא קראתם/ראיתם חובה!!
ואני משחק את הפי,
והוא הדמות הראשית.
וביף נטש את המחזה.
שלא תבינו אותי לא נכון,
אני כן אוהב את סבא שלי, והוא בכלל לא כ"כ מבוגר,
אבל בחיים לא דימיינתי איזה פער באינטיליגנציה יכול להפער
בין נער שחונך במאה העשרים ואחת ולומד לתואר שני בהנדסה ומתעניין בהרבה תחומים נוספים,
לבין סבו שחי בארץ בראשית שנותייה ועבד כסחיר באותה חברה כל חייו ללא תואר או הסכלה.
והגיל רק הופך את העניין למסובך יותר.
והערצה האינסופית שיש לו כלפיי, הנכד הבכור, רק מקשה עליי.
אני מרגיש כ"כ נורא שאני מרגיש ככה,
אבל אין טעם להעמיד פנים.
אני בבית לעוד שבוע וחצי לפני שאני חוזר
ללימודים
לחברים
אליו :)
לשגרה
בפוסט הבא אני אעשה סיכום שנה.
אם לא יהיו שינויים.
אני בדר"כ לא אוהב סיכומים כאלה,
אבל השנה הזו באמת זקוקה לאחד.
ואני זקוק לאחד.
ואתם, הקוראים, צריכים לדעת על כל מה שעברתי בשנה הזו,
שהייתה עמוסה בהחלט.
עד הפעם הבאה...
עריכה:
התמונה שהוספתי בכותרת שייכת לאחד האמנים שראינו בטיול.
חיפשתי ציור אחר שלו, עם דגי קוי, ולא מצאתי.
מצאתי את זאת במקום אז אני אשאיר עד שאני אמצא משהו אחר.
הצבעים מתאימים לבלוג.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
