זהו! עוד שנה עברה!
אז הנה סיכום מקיף של השנה הארוכה הזו....
אז איפה הייתי בסוף 2011?
אחרי שנפרדתי מהאקס ומכל המעגל החברתי (והמאד מצומצם) שלי מהשנה הראשונה באוניבסיטה,
סיגלתי לעצמי חיים חדשים.
חברים חדשים. הרבה חברים. סטאז' בחברת קבלן.
והתפתחות של רצון לצאת מהארון ברבים.
אז 2012 התחילה, וכן היה.
אחרי חודשים של ויכוחים, שקרים, אולטימאטומים, וריבים עם ההורים,
הבהרתי להם שזה מי שאני וזה מה שאני בוחר.
אני הומו.
חתמתי על חוזה עם חברים על דירה לשנת הלימודים הבאה,
ויצאתי מהארון גם בפניהם.
הם בקושי הגיבו. ציפיתי לאיזו שהיא התייחסות.
עם חבר אחד, אמרתי לו שיש לי משהו חשוב לספר לו, ועשיתי מזה ביג דיל, והייתי אצלו, והוא שיחק במשחק מחשב, והוא עצר, שאל מה יש לי להגיד, אז אמרתי לי, והוא הסתכל עלי ואמר
אוקיי.
וחזר למשחק.
לבסוף הוסיף שזה לא משנה כלום.
בהדרגה רב החברים שלי גילו בדרך זו או אחרת. עוד היום יש לי חברים טובים שלא יודעים שאני הומו.
אני פשוט לא מפרסם את זה.
מעגל החברים שלי גדל ברמות שאני אפילו לא תיארתי לעצמי.
הייתי ילד מאד סגור ושקט בעבר. לא התפרעתי יותר מדי.
אבל נפתחתי.
התחברתי עם אנשים שכמה שנים קודם לא הייתי מתאר לעצמי שאני אתחבר איתם.
התחלתי להעיז יותר.
לקחת סיכונים.
להנות יותר.
הצרה הייתה תיאבון לאהבה.
הרבה חודשים לא כ"כ חשבתי על זה.
עבודה 8-5 עם שעה נסיעה לכל כיוון ועוד שיעורי ערב,
ובאפריל שסיימתי עם הסטאז' חזרתי ללימודים במתכונת מלאה ועמוסה.
אך מדי פעם הציף אותי הרצון הזה לאהוב ולהיות נאהב.
ולא היה לי חבר אחד הומו.
לא חיפשתי הומואים באופן אקטיבי והיו לי מלא חברים שאף אחד מהם לא היה הומו.
בסביבות יוני פגשתי את מייק. הוא למד איתי תרמודינמיקה.
לא הסגנון שלי בכלל,
אבל מתרומם עם תעודות והייתי זקוק לחברה שכזו.
אז התחברנו. הוא הפך לחבר קרוב שלי.
כ"כ קרוב עד כדי כך שיצא לנו להתמזמז פעמיים.
בסוף פגשתי שני חברים שלו: אלכס וקייל.
החברים היחידים שלו, רצוי לציין. הוא היה אדם מוזר במיוחד.
היה לי קראש על קייל.
בכל זאת, אחרי כמעט שנה שאתה פנוי, ואפילו אין לך מגע עם אף אחד, שמישהו עושה לך עיניים ומזמין אותך לישון,
אתה הולך. וגם מפתח ציפיות.
יצא לי לישון אצלו פעמיים. רק התמזמזנו,
אבל מהר מאד הבנתי שזה לא זה.
הוא ממש לא התאים לי. וגם לא חיבב אותי כמו שחשבתי.
היה ההפך המושלם ממה שאני מחפש.
ולא רק זה, כל הזמן רבנו.
אני נוטה להבליג עם דברים ולא ליצור סצינות, אבל איתו, הוא חיפש לריב איתי.
הקשר הזה נותק וגם עם מייק אני כבר לא מדבר.
היום, מבחינה חברתית, אני יוצא כל סופ"שׁ
שישי ושבת ולפעמים גם חמישי וראשון.
עם אנשים שונים.
כי כבר רבים על נוכחותי ויש תור.
את השותפים שלי אני כבר בקושי רואה.
וזה עושה הרגשה טובה!
ומי שעוקב אחרי הבלוג הזה,
יודע שעשיתי עוד צעד ענק מחוץ לcomfort zone שלי.
אונליין דייטינג.
הייתי כ"כ נגד לפגוש אנשים באינטרנט. רציתי לפגוש מישהו בדרך קלאסית זו או אחרת, במציאות.
שהידידה שהכי טובה שלי סוף סוף שכנעה אותי, שמתי לב שהאינטרנט הוא רק הדרך למצוא אנשים,
ושהאנשים האיכותיים באמת לא יבזבזו זמן יקר על שיחות סרק ודרשו להפגש פנים אל פנים בהקדם.
לפחות כך זה באתר הספציפי שנרשמתי אליו, שרשם לעצמו הרבה הצלחות ששמעתי אליהן ממקור ראשון.
אז נפגשתי,
היו דייטים,
היו סטוצים,
והיום יש את אֶריק,
שנקווה שדברים התקדמו איתו למקומות טובים.
עוד אין בינו שום סטאטוס רשמי,
אבל החופשה הזו נגמרת עוד שבוע ואמרתי שנחליט אז.
בתכל'ס, לפני שנה שנתיים לא הייתי יוצא איתו.
הוא גדול ממני ב3.5 שנים, מנסה להפסיק לעשן, היו לו עגילים בפטמות (כבר לא), היו לו הרבה סטוצים בעבר, הוא מאד "פרוע"...
אבל כל אלה הם דברים שכבר לא אכפת לי מהם, ובכלל הוא מנסה להתמסד עכשיו. וכל אלה הם טובים בשבילי. לאזן אותי יותר. לשחרר אותי יותר.
והוא מרצה באוניברסיטה, ולומד לדוקטורט, ויפיוף, ומתוק, וכיף להיות איתו, ולדבר איתו, והוא למד שנתיים בשוויץ ודובר איטלקית ומקשיב למוזיקה קלאסית.
הפלוסים עולים על המינוסים בכל מקרה.
אז בכמה משפטים קצרים:
השנה הזו הייתה שנה של שחרור.
שנה של תעוזה.
שנה של פומביות.
שנה של צמיחה.
שנה של למידה.
שנה של סדר עדיפויות חדש.
שנה טובה ובריאה ולא הייתי מחליף את התהליך הזה שעברתי.
ונקווה 2013 תהיה שנה של אהבה.
לא לפחות שנה לא פחות טובה :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
