הסרט שלי עדיין לא נגמר

אותן שניות בהן בה לי לעצור את הזמן, להקפיא אותו ולהחזיר אחורנית - כדי להימע מטעות.
אני תמיד זו שאשמה. תמיד אני זאת שצריכה לבוא ולתנצל, אפילו שלפעמים את הייתה אשמה, נכון?
אני תמיד זו שלא בסדר, ואוטומטית הולכים לצד שלך.
את יודעת שאני צודקת. לא משנה כמה תנסי להכחיש.
את בחיים לא תביני את המצב שאני נמצאת בו. אנחנו אמורות להיות שלישייה, ואני מרגישה שאנחנו רק שניים.
כי השלישית, היא סמרטוט הרצפה שלך. בובה על החוטים שלך.
תמיד הולכת לצד שלך, תמיד מסכימה איתך על כל דבר, וכשאנחנו רבות? בלי קשר אליה, היא באה אליך ומגוננת עליך.
אולי את לא רואה את זה, אבל באותן שניות בה לי לבכות.
אני מקנאה בך. אני מודה. את חכמה, מוכשרת, יפה, וכובשת את כולם. בעוד שאני עומדת שם, כ"כ לא קשורה.
אותך מזמינים למסיבות הכי שוות, ושאת באה אלי ומספרת לי, הלב שלי נשבר לרסיסים, ובבית ברזי הדמעות נפתחים.
את תמיד זו שמציעים לה חברות. והבן שעליו פינטזתי הוא החבר החדש שלך.
כל מי שאני אוהבת - נכבש על ידיך.
את פשוט מושלמת שזה נוגע לעולם החיצוני. אין לך בעיות, את כל כך בטוחה בעצמך, את המנהיגה הבלתי מעורערת, מלאה בכריזמה.
אני לא כזאת, אוקיי? אני לא מספרת לאף אחד מה אני חושבת.
את בחיים לא תביני את המצב שאני נמצאת בו - לא משנה כמה נדבר על זה.
את גם בחיים לא תנסי לפתור אותו - כי את מרוויחה מזה, ואני..ממש לא.
חושבים שאני שפוטה שלך. מה שאת מחליטה - אוטומטית חייבים לעשות, נכון? את לא יכולה אף פעם להתגמש בשבילי?
את לא יכולה לבקש שיזמינו גם אותי למסיבה ה"פצצה" הזאת שאת הולכת אליה?
את לא יכולה להגיד לסמרטוט הרצפה שלך לפקוח עניים ולהתחשב גם בי?
בשניות את יכולה לעשות את זה. את פשוט לא רוצה.
זה שאת כ"כ מקובלת זה מה שמקנה לך את האהבה הזאת. זה מה שמקנה לך כרטיס להיות הכי אהובה ומוערצת, עם משרתת אישית שאם - במקרה - אתן לא באותו חוג - או יושבות באותו מקום - היא שופכת דמעות. ובכלל - לא אכפת לכן מהמצב שלי, נכון?
אתן ביחד. דבק. בלתי ניתנות להפרדה.
אז אני..אז אני שונה מכן, אוקיי?
אז אני לא חייבת לחשוב כמוך ולעשות כל מה שתגידי לי.
והכי טיפשי? זה שפה אני אומרת את כל מה שאני חושבת, ומולך אני מתקפלת.
את גורמת לי לנעוץ ציפורניים הכי חזק שאפשר - ואחר כך, שואלים אותי מה אני עושה לעצמי.
ואת הדברים האלה - אני כותבת לך בדמעות