אז חיי פנימיה זה לא דבר שמביא איתו הרבה שמחה ואושר. רוב הזמן זה עושה בדיוק את ההפך. ונכון, האנשים פה הם משפחה( לפחות רובם) אבל כשהמדריך שלך קם על רגל שמאל החיים פה הופכים לסיוט מתמשך בקלות הכי רבה שיש.
״יש! מחר יום חמישי! אין שעתיים ראשונות אפשר להמשיך לישון״ אבל לאאא המדריך החליט שחובה לקום ולנקות בקבוצה. המשטר הטוטליטרי בשיא פריחתו.בשעת כיבויי אורות המדריך המקסים החליט שאסור אפילו לשבת עם מחשב בשקט בחדר. אם ניתפסת? באסה הזונה מחרים ואתה בעונש. אי אפשר לישון פה כי כל רגע חופשי אתה חייב לנקות את הקבוצה או ללכת לתורנות. בכללי שינה פה זה פריבילגיה כי כמות הרעש במקום כל כך גדולה.הסבלנות לכל זה קטנה וקטנה והעייפות גוברת וגוררת איתה הרבה מועקה. אין על חיי היומיום פה!(:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
אז חיי פנימיה זה לא דבר שמביא איתו הרבה שמחה ואושר. רוב הזמן זה עושה בדיוק את ההפך. ונכון, האנשים פה הם משפחה( לפחות רובם) אבל כשהמדריך שלך קם על רגל שמאל החיים פה הופכים לסיוט מתמשך בקלות הכי רבה שיש.