חסר לי החיבוק הזה שלך.חסר לי ששכבנו ביחד במיטה , חסרות לי הנשיקות איתך , חסר לי המגע שלך, חסרות לי השיחות שלנו, חסרה לי האהבה שלך, חסר לי אתה. אני כל כך מתגעגעת. כל יום שעובר אני מנסה להיתגבר וכבר לא התראינו חודשיים ועדיין כל כך קשה לי. כך הזמן אני רק חושבת עליך , חושבת אם הכל בסדר אצלך ואת מי אתה מנצל עכשיו ואומר לה בולשיט שאתה אוהב אותה מזיין וזורק. למרות כל החרא שעשית והשקרים שלך ניקשרתי אליך. הייתי חייבת?!
אני עדיין חייה בסרט הנחמד הזה שלי שפתאום אתה תבוא לפה תחבק אותי חזק, תבקש סליחה על זה שהיית אידיוט ותבקש שתחזור. אבל זה לא יקרה. אתה כבר התגברת עלי מזמן. התגברת עלי עוד כשהיינו ביחד.
מתי הכאב הזה יגמר כבר? איך אני מחכה שיבוא מישהו נורמאלי שבאמת יואהב אותי ויכבד אותי ותמיד ירצה להיות איתי לחבק ולהקשיב, מישהו שאני אבטח בו ואהיה לי טוב איתו, שיגרום לי לשכוח אותך כבר.
יצאתי ילדת צומי דיכאונית אבל בשביל מה יש בלוג אם לא בשביל לפרוק(;
ואני אשמח לשמוע מאנשים שעוברים את מה שאני עוברת עכשיו. למצוא היזדהות זה נהדרD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
