כן, אני באמת מאמין שאין אלוהים. אם היה אלוהים, הוא לא היה נותן לי לחיות חיי סבל כאלה. מה עשיתי שזה מגיע לי? לא עשיתי כל חיי דבר רע לאף אחד, ובכל זאת נגזרה עליי הצרה הזאת. איזה מין אלוהים זה שיגרום לי להסתתר כל חיי ולחיות בפחד ובחשש שיגלו עליי ושחיי ייהרסו? איזה מין אלוהים זה שיגרום לי להרגיש שאני מפלצת כשאף פעם לא פגעתי במישהו. איזה מין אלוהים זה שיגרום לי לרצות משהו כל כך חזק, אבל בו זמנית למנוע אותו ממני? זה איזה מין מבחן חולני לכוח רצון? בינתיים אני עומד בו בגבורה, אבל כמה עוד אפשר להחזיק את המועקה על כתפיי? באמת שככל שהזמן עובר, קשה לי יותר ויותר להאמין שהוא קיים. זה פשוט לא הגיוני שאלוהים יכניס אותי לגיהנום הזה.

כל זה בלי שאזכיר את הצד השני - של הילדים. לא הגיוני שיש אלוהים, אחרת לא היה נותן לפדופילים לפגוע בילדים. ואפילו שאני בטוח בעצמי ומאמין שזה לא יקרה - מה אם אמעד ואעשה משהו רע? הייסורים והסבל שלי יגדלו ויוכפלו. על כל ההרגשה הרעה על מי שאני, אוסיף חרטה על מעשיי וחרטה על ההשלכות של זה לגביי ולגבי הילד.

אם רק היה אלוהים שיענה לתפילותיי ויגאל אותי מייסוריי...