אולי סוג השאלה שמעסיקה אותנו המון, ואותי העסיקה לא מעט בעבר, זה שאלות של "מה היה קורה אם...". הרבה פעמים יוצא לנו לחשוב על דרך נכונה יותר במצבים כלשהם בעבר שלנו, לפעמים זה מלווה בחרטה גדולה. עם הזמן, למדתי שחרטה הוא רגש שעדיף להניח לו, כי בדומה לגישה של "מלך האריות", מה שבעבר - הוא בעבר, ולא ניתן לשנות אותו. כן ניתן ללמוד ממנו ולהבין איך להתמודד עם דברים דומים בהווה ובעתיד. ובכל זאת, יצא לי קצת לחשוב - במקום לתהות על "מה אם" ספציפי, התחלתי לחשוב על שאלה הרבה יותר רחבה ומקיפה - מה היה קורה אם הייתי נולד מחדש?

אם הייתי נולד מחדש, הייתי ללמוד לנגן על גיטרה. הצלילים הקסומים שמיתרי הגיטרה מפיקים יכולים לסחוף אותי, להציף אותי ברגשות, גם בלי להשתמש במילים. אני יכול לשמוע נגינת גיטרה קלאסית או חשמלית ולהיכנס לעולם אחר. אם הייתה לי היכולת לנגן, כנראה הייתי עוסק בזה מהבוקר עד הלילה, עד שהאצבעות כבר היו נמסות. המחשבה על יצירת משהו כה מרטיט ונוגע בעזרת האצבעות מפעימה אותי כל פעם מחדש. אם הייתי יכול גם להביע את היצירתיות שלי בעזרת תווים, כלומר להלחין, בכלל הייתי שקוע בזה במרבית זמני.
אם הייתי נולד מחדש, הייתי מתאמן בכדורגל. כילד, כמעט ולא התעניינתי בספורט, אך היום, אחת האהבות הגדולות ביותר בחיים שלי זה ספורט בכלל וכדורגל בפרט. אני אוהב מאוד את התחושה הזו כשהאנרגיות משתחררות והאדרנלין זורם בדם בזמן שאני משחק כדורגל, אך מכיוון שלא פיתחתי את הכישורים שקשורים למשחק בשלב מוקדם בחיים שלי, יוצא שאני מסורבל וכבד יחסית. ברור שנדרש כישרון טבעי כדי להצליח בתחום הזה, אך אני מאמין שעם השקעה ואימון מגיל צעיר, הייתי מצליח הרבה יותר בתחום הזה וכך גם שואב הנאה גדולה יותר.

אם הייתי נולד מחדש, הייתי משקיע הרבה יותר זמן בקריאת ספרים. יש כל כך הרבה ספרים מדהימים בעולם שלנו, והם אמנם לא בורחים לשום מקום, אך בשמחה הייתי מעשיר את הידע ואת עולם הדימיון שלי כילד וכנער בספרים הרבים והמרתקים. כנער, כן קראתי כמות מכובדת של ספרים, בעיקר אלו של דן בראון, אולם, אין ספק שהחמצתי עשרות, אם לא מאות ספרים שמציעים לקורא חוויות מרגשות ששואבות אותך לעולם עשיר ונפלא. נותר לי רק לדמיין איך הייתה נראית חוויית הצפייה ב"שר הטבעות" לו הייתי קודם קורא את הספרים ורק אחר כך צופה בסרטים.

אם הייתי נולד מחדש, הייתי בונה מעגלים חברתיים אחרים לגמרי. כילד, נדדתי בתכיפות רבה בין מעגל חברתי למשנהו, מחפש את מקומי כל פעם מחדש. באיזשהו מקום אני מרגיש שהעדר הקביעות פגע בי. נמנעו ממנו היתרונות וההנאות של קשרי חברות כנים ואמיתיים. במקום להתרפק על סיפורי העבר מתקופת היסודי והחטיבה עם חברים ותיקים, אני מסתכל על התקופה הזו בבוז מסוים. רק היום חלפתי על פני מישהו שהיה איתי בשכבה ביסודי, ובמקום להתרגש ולרוץ לחברים לספר על כך שפגשתי אותו, אין לי למי, כי מכולם ניתקתי קשר. החברים שהיו לי עד לא מזמן תמיד השפיעו עליי, עיצבו אותי כבן אדם, בעיקר את ההעדפות שלי. הייתי שמח אם היו לי חברים בתקופה הזו שבמקום שאהיה מושפע ונגרר אחריהם, הייתי בעל השפעה מסוימת עליהם.