לא שלי, אלא של הבלוג, יא מצחיקים. אני לא באמת אחשוף פה את תאריך יום ההולדת שלי. כשחושבים על זה, במהלך אחד מהימים בשנה הזו שהבלוג קיים היה לי יום הולדת, גדלתי בשנה, אבל אף אחד לא בירך אותי כאן באותו יום שמח. לא שציפיתי ממישהו פה לאיחולים באותו יום, הרי אף אחד לא יודע מהו תאריך יום ההולדת שלי. אז אולי זו ההזדמנות שלכם לאחל לי מזל טוב רטרואקטיבית?

טוב, אני אניח את הפולניות בצד, זה היה סתם בצחוק. הבלוג נפתח לפני שנה. אני לא מאמין שהבלוג הזה חי ובועט עדיין, שובר שיאים של עצמו כל פעם מחדש. עברה שנה מאז אותו יום בו החלטתי להתחיל במסע הזה. באותם ימים הייתי בעיצומו של תהליך שעברתי. גיליתי את פורום התמיכה בקיץ הקודם, התחלתי את הטיפול, ובדיוק בימים שלפני כן, נחשפתי בפני לא מעט אנשים (כמו הבחור הזה, או כמו שתי אלה), וגיליתי... שאני עדיין חי. העולם לא התמוטט, הכול ממשיך כרגיל, אפילו הרגשתי טוב יותר וקיבלתי המון הבנה ואמפתיה.

משום כך, החלטתי שזה יהיה נכון אם אנסה לשפוך אור על הנושא בפני כל החברה ולא רק בפני בודדים. רציתי לשבור מוסכמות, לשנות את דרך החשיבה של אנשים - והבלוג היה האמצעי מספר אחת לצורך זה. לקח זמן עד שהבלוג תפס, אבל איך שהוא תפס... אוהו, לא תיארתי לעצמי שהוא יגיע לממדים כאלו. אחרי כחצי שנה, הבנתי שהבלוג במתכונתו דאז פוגע, מתיש ומעייף אותי, ולכן הפסקתי איתו עם אותו וידאו-בלוג דרמטי. כחודשיים לא כתבתי פה כלום, עד הפרשייה המעניינת סביב דניאל עוז בסוף מאי, מה שהיה הטריגר לחזרתי לישרא-בלוג. בחזרה זו, קיבלתי על עצמי החלטה - שהבלוג ישנה את פניו. המטרה שלו לא מוכוונת עבור הסביבה והחברה, אלא מוכוונת כלפיי: לשאוב סיפוק והנאה מהכתיבה ומהיצירה, מהקהילה המחבקת שיש פה.

אין לי ספק שההחלטה הזו מניבה פירות בריאים וחזקים. במקום שהבלוג ירגיש כמו נטל, כמו התעסקות קטנונית, הוא הפך למקום חם ונעים, שאני בא אליו ברוח קלילה ופתוחה. במקום להגביל את עצמי לכתיבה פעם בשבוע ביום קבוע, אני כותב מתי שמתחשק, איך שמתחשק לי, על מה שמתחשק לי; והחופש הזה משחרר מאוד.

אפשר לסכם את השנה הזו בכמה מספרים: מעל ל-47,000 צפיות, 181 קוראים קבועים, 33 מנויים במייל, 2 פוסטים במומלצים של ישרא-בלוג, פוסט אחד בהמלצות התמונות, 4 פוסטים בנענע10... תודה לכל המגיבים והקוראים! מי ייתן וגם השנה הזו תהיה פורייה כמו קודמתה, ואף יותר.