בשנים האחרונות, החיים שלי הפכו למרתון, לריצה אינסופית. אני רץ, רץ כל כך הרבה, בלי כיוון ברור ומוגדר, אבל אני רץ. לא, אני לא מדבר על ריצה פיזית. אני אמנם מחבב פעילות ספורטיבית, אך הפעם אני מדבר על ריצה מטאפורית. המטמורפוזה שעברתי בשנים האחרונות מרגישה לי כמו ריצה ארוכה מאוד. אני לא אותו הסוקרטס שהייתי לפני שנה, ואותו סוקרטס של לפני שנה הוא לא אותו אחד של לפני שנתיים, וכך הלאה...

מה הביא אותי לרוץ? יכול להיות שזה היה התפקיד בצבא. להפוך מחייל פשוט למפקד תוך פחות משנה זה משהו שדורש הסתגלות, שינוי, התפתחות. הצעד הראשון במסע הענקי הזה החל, כנראה, אחרי שסיימתי את קורס הקצינים.

אולם, אם אני מסתכל אחורה ומנסה לנתח את התהליך הזה לעומק, אני מבין שהסיבה העיקרית שהציתה את הריצה היא העובדה שלא ידעתי איך להתמודד עם עצמי. הרגשתי כל כך רע עם עצמי, על מי שאני, על הדברים שאני רוצה. הרגשתי חוסר תקווה לגבי העתיד שלי. הרגשתי שבחיים לא אזכה לאהבה שאני הייתי כל כך רוצה לקבל. אני לא זוכר שהרגשתי תסכול, אבל היה המון ייאוש. אם יש משהו אחד שמאפיין את אותה תקופה, זה שהחיים שלי היו מלאים, ויחד עם זאת הרגשתי ריקנות אדירה.

אז התחלתי לרוץ. פניתי לטיפול. קיבלתי ניתוח לאישיות שלי וזה היווה איזשהו בסיס לשינוי שרציתי לעשות. התחלתי להבין איך תהליכים נפשיים פועלים ומשפיעים על ההתנהגות והרגש. התחלתי להבין את המשמעות של מנגנוני הגנה, למה הם היו טובים ולמה הם הפסיקו להיות טובים. ניסיתי לטפל בנקודות שהועלו בניתוח - בקרבה לחברים, בהפרש בין הביטחון העצמי החיצוני והפנימי. גיליתי את פורום התמיכה שנתן לי מידע רב, מקום לפרוק בו את דאגותיי, חששותיי, מקום לשתף בו אנשים דומים במחשבותיי. אפשר לומר שהשיא של אותו זרם שהייתי בו היה פתיחת הבלוג.

נראה שהדברים עובדים ומשתפרים למשך התקופה הזו, אך הטיפול בזה היה כמו ניסיון להשלים משימה מתוך רשימת מטלות. סוג של לסמן V ולהמשיך הלאה. למעשה, אני מחשיב את החלק הראשון של המטמורפוזה ככישלון נחרץ. בתחילת החורף הקודם היה הפיצוץ הגורלי עם המשפחה והחל הסירוס הכימי. כל מה שבניתי ועמלתי עליו התפרק. אני התפרקתי. אם חשבתי שהיה לי קשה עם עצמי בתקופה שלפני כן, אני עברתי מלחמה ענקית עם עצמי שגרמה לי לזחול במשך כל החורף.

ולמרות המכה הקשה, לא עצרתי, גם אם זה אומר שאני מתקדם בקצב איטי. הבנתי שהשינויים שעשיתי עד אותו זמן היו שטחיים. הייתי זקוק לשינוי עמוק בכל הגישה שלי, בכל המהות שלי, ולא רק בהתנהגות או ביחסים שלי. עמלתי קשה כדי לקבל כלים חזקים שיכולים לשרת אותי בהתמודדות עם בעיות ואתגרים. הפכתי את כל התפיסה שלי לגבי הסביבה הקרובה הרחוקה ולגבי עצמי. התחלתי להשתדל לעשות הפרדה בין מה שבשליטתי לבין מה שלא. למדתי לבטוח בעצמי, לנתח את המצבים שאני נמצא בהם בצורה בהירה וצלולה יותר, להתגבר על פחדים עם מחשבה חדה. כבר פירטתי בבלוג, בחתיכות פה ושם, את עיקר הגישה שלי, וגם הכותרת המשנית של הבלוג השתנתה בהתאם לה.