אתחיל בכך שאני רוצה להודות לכל המגיבים התומכים והמפרגנים. אין ספק שזו הייתה הקלה גדולה מאוד לראות את התגובות האלה. זה עוזר לי מאוד.

לגבי כל אלו שתוהים מה עם הפדופיליה, או יותר ספציפית, ההתייחסות אליי כ"אוהב בנים" - מה שכתבתי בפוסט הזה לא אומר שאני לא אוהב ילדים. כל הסיפורים שבהם התאהבתי בילדים - אפשר לראות את כולם בבלוג (למעט הנוכחי והמתמשך...) - ולא שיניתי פרטים, רגשות, מחשבות. יש משיכה פיזית, וההוכחה לכך היא בעוררות בקרבה ובמגע עם ילדים, כפי שכבר תיארתי בבלוג פעם אחת.

הייתי זהיר מאוד עם מה שכתבתי - הן בפוסטים והן בתגובות. תמיד ניסיתי לוודא שכל מה שקשור לפנטזיה הזו יהיה מעורפל, כך שלא אצטרך לשקר. כך, לצורך העניין, תמיד טענתי שרוב המשיכה לילדים היא רגשית ולא פיזית. אנשים לא הצליחו להבין את זה וטענו שאני סתם מבלבל, אך כאשר מבינים מה אני מרגיש באמת, אפשר להבין שאני מתכוון לזה שהמשיכה הפיזית לוקחת חלק קטן הרבה יותר ביחס למחשבה והפנטזיה להתחלף עמם.

התביישתי מאוד בעניין הזה. ביני לבין עצמי, קראתי לשלב בו אני מגלה על הפנטזיות האלה בתור "המחסום השני", כשהמחסום הראשון הוא כמובן עצם המשיכה לילדים. בעבר היה לי קשה מאוד לשבור את המחסום הראשון, וכל פעם שסיפרתי על המשיכה לילדים בין אם לאדם פיזי כמו הקב"ן ובין אם וירטואלית כמו בפורום התמיכה, זה היה כרוך בקושי מנטאלי אדיר. עם הזמן, המחסום הזה הלך ונהיה "נמוך" יותר, אך המחסום השני עדיין נמצא גבוה מאוד, וגם אחרי היכרות עמוקה עם אנשים באופן וירטואלי, כמעט ולא חשפתי בפניהם את הסוגייה הזו. לרוב, פתחתי את זה אחרי שהצד השני התעמק וניסה להבין לעומק את המשיכה שלי לילדים. אני לא יכול לשקר ולהטעות לגבי זה.

האם העובדה שעכשיו אני מרגיש בטוח לכתוב ולספר לכם על הפנטזיה הזו הולכת לשנות משהו בבלוג? לא. פחות או יותר מיציתי את הנושא הזה בשני הפוסטים האלה. אין לי עוד מה להוסיף. למען האמת, אין לי גם הרבה מה להוסיף על עניין המשיכה לילדים, למעט סיפורים שעלולים לחשוף אותי (כגון, מה עבר עליי בשנה האחרונה). אז מה שצפוי להיות בבלוג בהמשך יהיה דומה למה שהיה בחודשים האחרונים.