אחרי תקופה ארוכה מאוד של אושר, נראה שכמה דברים השתבשו. אני לא מצליח ליישם את הגישה שלי. אני הולך לישון עוד מעט ואני מרגיש שאין לי למה לקום מחר. כל כך הרבה דברים נלקחו ממני וזה כואב לי:

הפציעות לקחו לי את הספורט.

חוסר ההשראה לקח לי את חדוות הכתיבה.

ויש עוד הפסדים שצורבים לי שאני מעדיף לא לפרט עליהם פה.

כשחתיכה אחת חסרה, די קל להשלים את זה. כמו שריטה שמגלידה לה. אך כשכמות כזו של חתיכות נזרקות החוצה, אני חלול וחלש. אני שאבתי הרבה אושר מלא מעט דברים - והיום הם אינם. הייתי רוצה הרבה דברים שפשוט אין לי אותם עכשיו, חלקם דברים שלא אוכל לקבל לעולם או שייקח זמן עד שאקבל אותם, כמו הספורט.

הגישה שלי נכשלת. אני תמיד אומר שאחד המפתחות החשובים בחיים זה לדעת להפריד בין מה שיש לך שליטה בו לבין מה שאין לך. ואכן אין הרבה שאני יכול לעשות עם לא מעט מהנושאים שמכאיבים לי, אך אני לא מצליח להפנים את זה. התסכול עדיין מציף אותי. עוד דבר חשוב הוא שאני מאמין בלראות את הצד החיובי בדברים, תמיד לחפש את הטוב, להתמקד בו, כי זה מה שיכול לתת סיפוק ואושר. אולם גם פה, כשכל כך הרבה דברים טובים כבר לא איתי, לא נותר לי במה להתמקד.

אני מצטער שאחרי העלמות כה ארוכה זה מה שיש לי לכתוב פה.

מאחל לכולנו חג שמח...