תקראו לי קורדיליה העבירה לי את השרביט באתגר "הפעם הראשונה". היה לי קשה לבחור נושא לכתוב עליו, כי כתבתי פה על המון פעמים ראשונות. כתבתי על הפעם הראשונה שהתאהבתי, כתבתי כבר על היום הראשון בכיתה א', כתבתי על הזריקה הראשונה שלי, כתבתי על הפעם הראשונה שנגעתי בזין של מישהו אחר, כתבתי על החשיפה הראשונה שלי בפני אדם כלשהו ובפני חברים, וכך הלאה. כתבתי על המון פעמים ראשונות שלי ולכן נותרתי קצת נטול רעיון. 

מה שכן, לא כתבתי על הנשיקה הראשונה שלי עם מישהי (ופחות או יותר גם האחרונה). אני אנצל את ההזדמנות הזו כדי לתאר את ההיסטוריה הכה ארוכה שלי עם בנות המין השני.

כשהגעתי לכיתה א', אחד הדברים הבודדים שאני זוכר זה הניסיון שלי לשחק עם הבנות במהלך ההפסקה, סוג של לרדוף אחריהן, בתקווה שאולי יצמח מזה משהו. אני זוכר שאהבתי מאוד את הילדה הכי חכמה בכיתה, תמיד הוציאה ציונים מעולים. אני לא יודע מה בדיוק עבר במוחי באותם ימים, אבל יש סיכוי שההיגיון מאחורי האהבה לאותה ילדה זה שהקשר איתה יהיה פשוט מתאים - אני תפסתי מעצמי ילד חכם, אז למה שלא אתחבר לילדה חכמה אחרת? ניסיתי לאורך השנים לקרב בינינו, ללא הצלחה רבה. גם לא כשהיינו ביחד במועצת התלמידים בכיתה ג'.

בכיתה ד', כשאני עדיין מאוד רוצה את התלמידה החכמה, התחילה להתקרב אליי אחת הבנות האחרות בכיתה. השתכנעתי שיש פה מקום שנהיה חברים, והצעתי לה חברות תוך זמן קצר. המנהג באותם ימים היה שהבן קונה לבת שרשרת של חצי לב, וכך עשיתי. יומיים אחרי זה והיא נפרדת ממני. זה לא שבר לי את הלב, אבל זה כן היה קצת מעליב שמישהי ניסתה לרמות אותי כך שאקנה לה חצי לב. אני זוכר ששמרתי את החצי שלי והשתמשתי בו בתור קמע מזל לשיעורי ספורט, ואני די בטוח שזה אפילו עזר. לפני סוף כיתה ד' התלמידה החכמה סיפרה לי שבדיוק בימים שהצעתי חברות לילדה האחרת, היא הייתה מוכנה סוף-סוף להסכים להיות חברה שלי, אך משהצעתי לילדה אחרת חברות, היא נפגעה עמוקות ולא הייתה מוכנה יותר שנהיה חברים. חרטוט או מרפי אמיתי?

הגזרה הזו הייתה שקטה עד כיתה ז', אז אחותי הגדולה שידכה לי מישהי שהגיעה מבית ספר אחר והיא הכירה מלפני כן. חודש שלם הכאילו-קשר הזה החזיק. אני אף פעם לא הייתי מעוניין בה יותר מדי, אבל כן השתדלתי להיות אצילי ומלכותי. קניתי לה דובי במתנה והייתי רומנטיקן כזה, אבל כאמור, חוסר העניין ניצח, והיא נפרדה ממני אחרי שהבינה שאין בינינו חיבור אמיתי.

בכיתה ח' נדלקתי בפעם היחידה בחיי על מישהי. אין לי מושג עד כמה הרגש הזה היה אמיתי, וכל מה שאני זוכר זה שהתרגשתי מאוד מקרבתה. יכול להיות שזה היה כי הייתי חסר ביטחון וסתם הייתי לחוץ. היא, בכל מקרה, הייתה כל כך way off my league, שהרי הייתי חנון כזה, וכשהצעתי לה חברות, זה הסתכם בסירוב ובלעג עליי.

כן, אפשר לשים לב, שלא התנשקתי גם בכיתה ח'. "חיכיתי" עד כיתה ט' כדי שזה יגיע. הייתי חבר בתנועת נוער במשך שנים, והכרתי באותה שנה בחורה חמודה מחטיבה אחרת. היא מצאה חן בעיניי, ונדמה היה שהמחשבה על קשר בינינו לא הייתה בלעדית לי אלא גם לחברים אחרים בתנועה. הם לחצו שנהיה חברים, אך במין צניעות/חוסר ביטחון כזה, סירבנו. בחנוכה ארגנה התנועה מסיבת ריקודים. אתם יודעים, כל הקטע הזה של תאורת דיסקו, מוזיקה מיינסטרימית שמישהו מתפעל במחשב, כל זה בתוך מתנ"ס מצ'וקמק כזה. באותו ערב נצמדתי אליה, רקדנו, ובשיר איטי אחד הגיע הרגע הגדול, והנה התנשקנו. גם עם הלשון וזה. זה לא הרגיש נכון, למען האמת, ולא התלהבתי מזה. מיותר לציין שחברים לא נהיינו מזה. למעשה, כשחברים לשכבה שלי שמעו שאני הייתי איתה באותו ערב, הם קלטו שגם הם מכירים אותה ולא הפסיקו לצחוק על כך שהייתי עם מישהי מכוערת כמוה. אין לי שמץ על מה הם מדברים... אולי היו לה כמה חצ'קונים וזה, אבל היא לא הייתה מצורעת או מזוקנת או משהו כזה.

אז זו הפעם הראשונה שהתנשקתי עם מישהי, ובזה, פחות או יותר, מסתכמת ההיסטוריה שלי עם בנות המין השני. בתיכון עוד היו תקוות קטנות שאצליח למצוא חברה, אך לשווא. אף אחת לא באמת עניינה אותי לכדי פעולה, כשבמקביל החל העניין באהבות הראשונות שלי ובילדים בקייטנה - מה שעזר לי להבין בסוף התיכון מי אני באמת.

אני לא יודע למי להעביר את השרביט, למען האמת, כי אני כבר כמעט ולא בקשר עם אף בלוגר, ויש לי הרגשה שמי שחשבתי להעביר לו, כבר קיבל אותו. יש לכם הצעות? מתנדבים?