נפגשנו אצלו בבית, לא בפעם הראשונה. אחרי
התארגנות קצרה, התיישבנו על המיטה שלו והתחלנו להתנשק באיטיות ובעדינות. לקחנו את
הזמן ולא מיהרנו לשום מקום. אפילו עצרנו כדי לבדוק את הפלאפונים כשהיו הודעות. הרי
אני מקבל תגובות מבדרות לבלוג ואנחנו חייבים לצחוק עליהן מדי פעם. בהדרגה העניינים
נהיו רציניים יותר, גם בקצב, גם בעוצמה וגם בלבוש. לרוב אני היה זה שמוריד את
"הבגד הבא" ראשון, אבל כשהגענו למכנסיים הוא היה זה שהקדים אותי.
בנשיקות האלה הוא נהנה לאכול אותי, את הפנים שלי. זה לא סתם נשיקה, זה ממש ביסים,
נשיכות. הוא רעב לטעם המתוק של שפתיי, ואני אוהב את זה. שיאכל את כולי מצדי.
אחרי שעה וחצי בערך עברנו לעירום מלא. כמה טוב
שהוא הוריד את השיערות בירכיים. אין כמו ירכיים חלקות. אולי זו הנקודה להודות
במשהו. אני מאוד אוהב את הגוף שלי: הקוביות, השרירים, השיזוף. אולם דבר אחד מביש
אותי וזה הזין שלי. אני מאמין באמת ובתמים שהוא מכוער. אני אפילו לא מסוגל להסתכל
עליו. לא נראה שהוא חושב כך, בכל מקרה, אך זה עדיין לא מעודד אותי יותר מדי.
"איך אתה רוצה שנעשה את זה?" הוא שאל
אותי. או, אתה יודע איך אני רוצה את זה. אני רוצה שזה יהיה אגרסיבי. שאני אהיה
לכוד מתחתיך. שאתה תמעך אותי. שאתה תשלוט בי. ביקשתי וכך הוא ביצע. אני שוכב על
הגב, הוא מעליי, מוחץ אותי בגוף שלו, סוגר את רגליי עם רגליו, תופס לי את הידיים
חזק, ולא מרפה מהפנים שלי בנשיקות הכי חזקות שאפשר. תמיד זה מרגיש שהוא מקצוען
ומנוסה, ואני... ילדון חסר ניסיון. זה לא שאין לי כוח להעיף אותו מעליי בכל רגע,
אך אני נהנה מהתחושה הזו כל כך, שהשליטה בידיו.
הגעתי לנקודה שאני עומד לגמור. רצינו שזה יהיה
מיוחד. נתתי לו אות שאני מוכן, המשחק פסק והוא ירד לי. אחת, שתיים שלוש ואני
בשמיים. מרוב רטיבות אני לא הבנתי מתי התחלתי לגמור ומתי סיימתי ואפילו שאלתי
"גמרתי?" מרוב תדהמה. אחרי שבלע את הכול, הגיע תורי.
אני נשען על הקיר, הוא נעמד ודוחף את הזין שלו
לפה שלי. גם לו לא לקח יותר מדי זמן ואני מרגיש את הזרע ממלא את הפה שלי. זה מר,
מלוח ודוחה בעיקר. נחנקתי. בלעתי מה שהיה בפה, השתעלתי, הוא הוציא והמשיך להשפריץ
הצידה, קצת על הכתף שלי והרבה על המיטה.
עוד לפני שהכול התחיל, שמנו מיקס ביוטיוב של
סטינג. במקרה לגמרי, באותם רגעים דווקא התנגן November Rain,
בדיוק בסולו הסיום. דיברנו בעבר ששירים קלאסיים לסקס הם Don't Cry ו-November
Rain, כי
פעם בחור חכם ודגול אמר לי את זה, ולמה שלא אאמין לו? מהתרגשות מצירוף המקרים הזה
צעקתי לעברו "נובמבר ריין! כן!!!" ונתנו כיף אחד לשני.
נרגענו כמה שניות, הלכנו לאמבטיה כדי לצחצח
שיניים. אני משתמש באצבע, עוד נקנה לי מברשת שיניים. הוא רעד. ראיתי את השתקפותינו
במראה. חיבקתי אותו ואמרתי "אז ככה אנחנו נראים מהצד, אה?". הכי מתאימים
ולא מתאימים בו זמנית שאפשר.
התיישבנו בחדרו שוב, שותים קצת קולה ומתחלקים
בקינדר בואנו. לוקח זמן להירגע מהשיא שהיה לנו לפני רגע. פתחתי בדיון על מה שהיה
רק הרגע. אמרתי לו שאמנם פינטזתי על זה המון, זה פשוט לא כיף כמו שחשבתי שזה יהיה,
ואני מעדיף לא למצוץ שוב. הוא קיבל את זה. באופן כללי, גם הפעמים הקודמות לא העיפו
אותי, ואנחנו עדיין מחפשים מה יכול להתאים לנו. ובחיי, כל הבנות שנהנות למצוץ ולבלוע, אין לי מושג מה יש לכן. איך אתן נהנות מזה? ציינתי בפניו
שזה משמח שאני יכול להיות פתוח עמו ולהעלות את זה, לדבר ברצינות על מה מתאים לנו
בלי להרגיש אי-נוחות או בושה. "אני מצטער שהמיניות שלי דפוקה" אמרתי, ולכך ענה "היא לא דפוקה, היא פשוט... שונה".
אחרי שראינו את "פלונטר" מחובקים בבוקסר, נפרדנו לשלום. בנסיעה הביתה הטעם המגעיל
לא הרפה ממני, והרגשתי שאני הולך להקיא כמה פעמים. זה נוראי, באמת. קראתי שאמור
להיות לזה טעם של חרובים - אבל לא נראה לי שחרובים משאירים טעם רע בפה גם שעות
לאחר מכן. נשבעתי בלב שלא אחזור על כך לעולם. העיקר ניסיתי. גם אחרי שאכלתי עוד
דברים בבית הטעם עוד נשאר. רק כשנרדמתי יכולתי לשכוח מזה.