אני לא חושב שיש מישהו שלא הבחין בבלוג של riverPhoenix. תוך פחות משבוע הוא גרף אלפי כניסות לבלוג, והבלוג כיכב בפוסטים החמים על כמעט כל פוסט. אני לא יודע מאיפה להתחיל את מה שיש לי לומר.

אולי אתחיל בזה שעצוב שאנשים לא קלטו שמדובר בבלוג פיקטיבי ופשוט האכילו את הטרול. די מוקדם הבחנתי שבזה מדובר. לא קראתי כמעט את מה שנכתב בבלוג למעט כותרות והפוסט השני, אבל כשראיתי תגובות של riverPhoenix כמעט בכל חור - הבנתי שיש פה מטרה ברורה מאחורי הסיפור. אפילו גם הרשיתי לעצמי לומר - 100% זו בחורה. אין מצב שילד בן 17 יכתוב את כל זה ויעשה את כל זה. צחקתי גם ביני לבין עצמי שאפילו השם רומז שהוא מזויף, כי Phoneix מזכיר לי את המילה Phony-x, אבל זה סתם משהו שקפץ לי לעין.

מכיוון שידעתי שמדובר בטרול, הדבר הכי טוב שאני יכולתי לעשות זה להתעלם. כי - לא מאכילים את הטרול. טרולים צמאים לתשומת לב. כל ניצוץ של שנאה שמופנה אליהם מספק אותם ומחזק אותם. הם אוהבים שהם במרכז העניינים, שמתייחסים אליהם, שמודעים לקיומם. הדבר שהכי מתסכל טרול זה התעלמות, זה חוסר תשומת לב. זו הדרך הכי מהירה ויעילה להפסיק את פעילותם. לא להיכנס בהם על כך שהם עושים או אומרים דבר מה פסול.

הבנתי שפורסם פוסט שמסביר מלא דברים והוא נמחק, לא הספקתי לקרוא אותו אבל הבנתי מאנשים אחרים פחות או יותר מה היה בו. והאמת, אחרי ששמעתי את זה, אני לא חושב שמדובר בטרול אלא בניסוי חברתי מרתק. הבלוג הזה מציב מראה בפני ישרא-בלוג, והתמונה שמשתקפת מאוד לא יפה. אנשים פה נהנים מלהתרעם, קצת כמו ההמון בסאות'פארק שממלמל "rabble rabble rabble". נחשף פה חלק מהצד הפחות יפה בישרא-בלוג. בהחלט כל אחד מאיתנו יכול ללמוד לקח מהבלוג הזה לגבי עצמו והתנהגותו. כן, אם מישהו כותב משהו מרגיז, קל לכתוב תגובה נרגזת. זה קשה יותר להתאפק, לחשוב כמה שניות, לבחון במי ובמה מדובר, אבל זה הדבר הנכון יותר. גם חשוב להבין שלהוציא עצבים על המקלדת אולי יטיב עמנו, אך זה לא יקדם שום דבר מעבר לכך - סביר להניח שאדם שקורא תגובה עצבנית, לא יקלוט דבר או חצי דבר ממנה. כשמנסים להעביר מסר בדיון, מוטב לעשות זאת בדרכי נועם. כמובן, אם מדובר בטרול בצד השני, גם דרכי נועם ונימוס לא יועילו, אבל זה עדיף מאשר לשחרר את הרסן ולהוציא רפש בצורה פומבית.

לסיום, לא מעט תגובות הפנו אליי אצבע מאשימה על כך שאני טרול והבלוג פיקטיבי. לפני שבועיים מצאתי בין הניירות ששמרתי מהצבא את המרשם האחרון שהפסיכיאטר רשם לי. מצחיק שהפסיכיאטר לא הבין את העיקרון של מרשמים. לא השתמשתי במרשם כי בלאו הכי הייתי מנפק מהמרפאה שלי מרשמים חודשיים לכל השנה הקרובה (ולכן גם יש לי מרשמים שנועדו לחודשים שאחרי השחרור שלי). התלבטתי במשך השבועיים האחרונים אם להראות את המרשם הזה או לא, אם זה יעזור במשהו או לא. החלטתי שפשוט אראה אותו פה ותקחו את זה לאיזה מקום שאתם רוצים.

וואו, זו הייתה חתיכת שנה. שנה טובה לכולם!