עוד קיץ נמצא בשיאו. לפני שנתיים חוויתי קיץ מסויט. הייתי בפוסט טראומה רצינית אחרי שניצלתי ממוות ממש.

הפעם אני נמצא במקום אחר לגמרי. אני עובר על פוסטים שלי מ-2016, אני קורא את התחושות והמחשבות שלי והן מרגישות כאילו הן שייכות לאדם זר לחלוטין. דווקא המשבר של הקיץ של לפני שנתיים בנה אותי מחדש. במקום להיות המכה הסופית שתכניע אותי לחלוטין, החלטתי שאני קם מחדש, חזק יותר וטוב יותר...

זה היה קשה. גם בחורף הקודם עוד הסתבכתי בקשר עם ילד בעייתי מאוד. העקשנות שלי ושלו עשתה לי נזק רב והשאירה אותי לילות רבים חסר שינה, לפעמים נאלצתי להעדר מהעבודה היקרה שלי כי הרגשתי כל כך לא טוב וכל כך עייף שפשוט לא יכולתי לצאת מהבית.

ניתקתי קשר ולקחתי זמן כדי להתנקות, להכניס את עצמי לשגרה של שקט. זה עשה לי טוב. מצאתי את האיזון שלי מחדש, בלי סיבוכים, בלי דרמות. באביב האחרון הגעגועים התגברו, ולמרות שהילד כבר נער די שעיר, עדיין קיים בי רגש חזק מאוד כלפיו. בכלל, הבחנתי שרגש שאני מפתח לילדים נשאר גם כאשר הם מתבגרים, ושבאופן כללי, אני נוטה לפתח משיכה על סמך חיבור רגשי. כשרק הכרתי אותו לפני כמה שנים כשהיה בן 13, לא התלהבתי ממראהו. כיום, הגם שהוא נראה פחות ילד ו"מכוער" באותה המידה, אני אוהב את המראה שלו מאוד. כי למדתי לאהוב אותו, וזה כולל גם את המראה שלו.

אז חזרנו לקשר באביב האחרון, ודברים הולכים הרבה יותר טוב מאשר בניסיון הקודם. אנחנו מגיעים להבנות טוב יותר, מסתדרים, וגם אם רבים, משלימים די מהר. וגם הריבים הרבה יותר קטנים, למרות שהיה משבר די גדול בחודש הקודם. התגברנו גם עליו.

אני משתדל לשים את טובתו ואת שמחתו בעדיפות ראשונה. העיקר שיהיה לו טוב, גם אם זה אומר שאני סובל. ולכן הדבר העיקרי שמעיב על הקשר הוא הקנאה שאני מרגיש. יש לו חברה, ומה לעשות, היא גוזלת המון זמן ותשומת לב ממנו. אני מתקשה להכיל את הקנאה שעולה. אני מצליח לרוב, אבל לפעמים הדרך שבה הוא מתנהל מולה יכולה לתסכל אותי. להיות בקשר לא הדדי מלכתחילה זה אתגר עצום שעברתי פעם או פעמיים בעבר. להיות גם לא בעדיפות ראשונה זה קשוח אף יותר. אני משתדל להיכנס איפה שהוא מכניס אותי, קשה ככל שזה יהיה, ונראה שזה מסתדר לעת עתה.