לפעמים רוצים להתחיל דברים מחדש, ואני החלטתי שבאלי להעביר את הבלוג למספר אחר. סתם, כי קצת ראו אותו...

ובכל מקרה, יותר מדיי דברים נחתו עליי לאחרונה, יותר מדיי אנשים שחוזרים אליי מהעבר וזה דיי מבאס לראות פרצופים

שלא ראית לפחות שנה, פרצופים של אנשים שבאים ומבקשים ממך עזרה ותמיכה.

איפה הייתם כשהיה לי רע? כשאתם עשיתם לי רע?

נכון, עמוק אצלכם בתחת מרוב כל האגו המסריח.

אני ממש שונאת לנטור טינה לאנשים, ואני סלחנית בטרוף, ומצאתי את עצמי מעודדת את אותו הבנאדם מהעבר אל תוך הלילה,

ויום למחרת כבר הפסקתי לקבל סטירה לפנים. יאי לי.

ככה או ככה הייתי בהופעה של ממפיס מיי פייר. זה קצת לא טוב ללכת להופעה מבלי להכיר את כל השירים,

אבל אני חושבת שיותר באתי לשם בגלל האנשים ובגלל אווירה, אפילו שהם להקה אדירה.

ו-ואו, כל כך התפרעתי שם שעד עכשיו כואבים לי השרירים. היו הרבה בתי שחי, הרבה זיעה והרבה אנרגיות חיוביות- שהאנרגיות זה

בדיוק מה שאני הייתי צריכה ליום המחורבן ההוא.

בקיצור החיים שלי עם עליות וירידות למינהם, נמאס לי להתלונן אפילו שכל כך הרבה דברים יושבים לי בראש עכשיו...

הלכתי לרוץ בגשם.