מנהיג הוא מנהיג הוא מנהיג. ממשה עד משה לא קם כמשה. מביבי- קדנציה ראשונה- עד ביבי- קדנציה נוכחית- לא קם כביבי-
סיכוי גדול שיזכה גם בבחירות הקרובות.
אבל אני לא מתכוון לדבר על פוליטיקה בשעה כזו. הכל אומר שבעתות כאלו צריך העם להתאחד, המטרה מקודשת, והיא החזרת השקט לתושבי הדרום.
לא נזכרנו מאוחר מדי? במצבים כאלה האימרה "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא" פשוט איננה נכונה, מוטב לומר "עכשיו ולא עוד".
1. אם נדבר לטובת ביבי, ראש הממשלה שלנו, נוכל להזכיר על הנהגתו את הצמרת הביטחונית והמדינית במבצע "עמוד ענן", שהחל עם החיסול של רמטכ"ל חמאס. אדם שידו הייתה לא רק בחטיפת ובהחזקת גלעד שליט, אותן שנים בהן חי הודות לחשש ישראלי שפגיעה בו תפגע בשליט, אלא גם בהפיכת חמאס
לארגון צבאי מסודר. כיום חמאס הוא צבא לכל דבר ובו חטיבות, פלוגות, מג"דים ומ"פ, כבר לא מדובר באספסוף מחוץ לשוליים. גם מבחינה פוליטית חמאס אהוד באופן יחסי ומבקש להגדיל את כוחו (ולכן, אל תצפו שהוא ישתוק אחרי חיסול כזה).
בכל מקרה, אין עוררין שהגיע הזמן לעשות מעשה. תושבי הדרום חיים בפחד ובחוסר אונים כבר שנים רבות, יותר מדי. הפחד מובן,
אבל חוסר האונים איננו מובן: אנחנו לא ב-1939, אז לא הייתה לנו מדינה, לא היה צבא, שיגנו עלינו, היינו חסרי הגנה ובאמת חסרי אונים,
נתונים לחסדי העולם. כיום המצב התהפך, אנחנו עושים כרצוננו, בתבונה ובנחישות, כי יש לנו היכולת להגן על תושבי העם הזה,
אלו שעוד לא ירדו ועזבו את הארץ. החיסול הזה, המבצע כולו, מרתיע את חמאס ומראה את היכולת האמיתית של צה"ל, הן המודיענית
הן של חיל האוויר שכנגדו אין עוררין בשמי המזרח התיכון.
2. ומה הלאה? השאלה איננה אם להמשיך במבצע, אלא עד מתי. כולם שואלים "מתי לצאת", אבל מתי באמת צריך לצאת?
האם עכשיו, לאחר חיסול ופגיעות מדויקות בעזה? לא, תהיה זו טעות.
חדירה קרקעית לעזה גם תהיה טעות והיא איננה רצויה גם מצדם- אני מאמין שחמאס לא יפציץ את ת"א ואת איזור המרכז,
כי הוא יודע שדבר כזה יגרור מלחמה. במלחמה ודאי לא תזכה פלסטין בבקשה באו"ם, וודאי חמאס ייאבד מאהדתו הגדולה בעזה,
הרי הוא יביא במלחמה אבדות רבות. גם מהצד שלנו יהיו אבדות, אנחנו נצטייר שוב ככובשים, נפגוש אנטישמי אחר בדמות גולדסטון
וכל העולם יהיה נגדנו כמו תמיד.
מה שצריך הוא להמשיך לחסל בכירים, לפגוע ביכולות של חמאס עליהן עבד שנים רבות תוך הברחות בלתי פוסקות מתחת לאף שלנו
(ועל כך אנחנו צריכים לתת את הדין!). וכך חמאס יבין שעל כל רקטה, טיל, על כל מתקפה נגדנו- אנחנו תוקפים בחזרה. ובסופו של דבר
כוחנו הוא העליון. אם המצב ייגרר למלחמה, ידינו תצא על העליונה, אך כמובן שיהיו בה אבדות גם מהצד שלנו. (ולכן חדירה קרקעית תהיה טעות).
אני מקווה שכך יהיה, ושכל מה שכתבתי לא יתברר כבדיה, כשבעוד שבוע נמצא את עצמנו במבצע שיתרחב ויתרחב וייהפך למלחמה.
מלחמה היא כמו טנגו, תמיד דרושים לה שני צדדים, והאיפוק או התוקפנות הם שמכריעים את הכף, ולא אמצעי הלחימה או הסד"כ.
3. ולטווח הארוך... כל עוד לא יושג הסכם עם חמאס השקט לעולם יהיה זמני. רק עניין זמני, שנה אולי שנתיים, אולי חמש. אבל כשיהיה עניין פוליטי
(כמו עכשיו) או כשחמאס פשוט ירצה לתקוף- הוא יתקוף ויאיים במלחמה ובטילים על ת"א (שבזמן של שנתיים הצליח להצטייד בעוד כאלו).
ואז מה השגנו? שום דבר. אם לא נחשוב לטווח הארוך של עשר שנים לפחות, ואם לא ייחתם הסכם עם אלו ש"אי-אפשר לדבר איתם ולא מוכנים לשאת ולתת איתנו", הרי שדבר לא ישתנה כאן לעולם.
ובעוד אני כותב את הפוסט הזה, עוד טילים נופלים על תושבי הדרום, על אלו שלא הצליחו לברוח צפונה, על הקשישים,
הילדים, ההורים. ובאמת נחזיק אצבעות שהכל ייפתר במהרה, והפעם לתמיד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
