טוב, אני שונאת להגיד את זה חברים, אבל בצער רב וביגון לא כל כך קודר, אני מודיעה בזאת על סיומה של החופשה הקצרצרה ולא מספקת בכלל שהייתה לי. אני חוזרת לעבוד מחר בבוקר.

אי לכך ובהתאם לזאת, ועם כל ההפסד הענק שאני סופגת מכך במשכורת הממשמשת ובאה, אני חושבת שצריך להרים כוסית. כששמים את ג'אם בבית למשך זמן רב מדי, היא מתחילה להפוך לבטטה.

ואצלי, בטטה זה אישה בשנות העשרים לחייה, שכל היום שוכבת על הספה עם ספר ביד אחת, בקבוק של יין אדום ביד השניה, ובנדנה עם פנטגראם על הראש.

הרי כולם יודעים שככה נראה יום חופש, לא?

לא?

...

בכל אופן, הסתבר לי שכנראה אני עובדת כל כך מצטיינת וחרוצה, שלמרות שעמוק בלב, ממש בפנים, קיוויתי מאוווד שלא יחזירו אותי כי תכלס כבר נשבר לי מהעבודה הזאת, אולי יש סיכוי שיפטרו אותי כי... לא יודעת, אולי כי צעקתי על המנהל שלי מול הלקוחות?..

אז מה עושה כמובן ההנהלה במטומטמת שאני עובדת תחתיה? מפטרת אותי? מעיפה אותי החוצה דרך הדלת? זורקת אותי לעזאזל?!?...

לא!

הם מבקשים ממני לבוא ביום רביעי על הבוקר כי הם "ממש ממש צריכים אותי."

באמת?! ברצינות..?

פתטייייי

ואני כבר הוצאתי את חבילת תחתוני החופש שלי. כנראה שאני אצטרך להכניס אותם בחזרה לארון.

אין חופש.

ג'אם לא מובטלת.

וועעעעעע