עזריאל הוא נער בבלי עם תכונות אופי מיוחדות המאפשרות לו לשוחח עם האלים, למורת רוחו של אביו, גולה יהודי עשיר ובעל מהלכים בארמון המלכות.

עזריאל הופך להיות אהובו ובן לוויתו של מרדוך, האל הבבלי שנרצח 400 שנים לפני כן.

כעונש, מוטלת על עזריאל קללה איומה שבעקבותיה הוא הופך למשרת העצמות. רוח בעלת עוצמה שנגזר עליה לנדוד לנצח בין החיים והמוות, רוח שבכוחה לגרום הרס ואבדן לכל מי שבא עמה במגע.

סיפורו של משרת העצמות מתחיל בשחר ההיסטוריה, בבבל העתיקה שהייתה עיר משגשגת ומושחתת. עיר שבה עובדי הכוכבים והמזלות מתרועעים עם קוסמים ערמומיים, פרוצות יפהפיות ואלים חיים-מתים. כולם עוסקים בכשפים עתיקים המשנים את מהלך ההיסטוריה כולה.

הדבר היחידי שאין משרת העצמות יכול לעשות, הוא למות. וזהו הדבר שהוא רוצה יותר מכל.

הוא מתגלגל אלפי שנים, מיוון העתיקה דרך אירופה של ימי הביניים ועד ניו יורק של סוף המאה ה-20.

הוא הופך לעבדם של מכשפים אכזריים, למכשיר של רוע מושלם עד שהוא נקלע לפרשת אהבים עם אשתו של גרגורי בלקין, חוזר בשאלה יהודי מברוקלין, שהקים את 'מקדש השכל האלוהי', כת מודרנית המאיימת להשמיד את העולם.

כאן משתנה גורלו של משרת העצמות.

 עזריאל, גיבורנו, מספר את סיפורו ליונתן, פרופסור להיסטוריה.

החצי הראשון של הספר מספר לנו על עזריאל: היכן הוא גדל, מי הוא ומה הוא היה, וכיצד הוא הפך למשרת העצמות.

אחר כך, יש משהו כמו 100 עמודים שמספרים על כל האדונים שהיו לו - מה שהיה מעניין מאוד, אבל מתיש.

ולבסוף, איפשהו בעמודים האחרונים, אי שם, אנחנו מגלים מיהו האיש שחיכינו לו עוד מתחילת הסיפור: גרגורי בלקין, ממציאה ומנהיגה של מקדש השכל האלוהי בכבודו ובעצמו ואביה של אסתר בלקין, האישה ששמענו עליה עוד מהדפים הראשונים ואין לנו מושג למה ומי זאת לעזאזל. יאיי.

מה שתמיד מפתיע אותי אצל רייס זה כמה היא מקפידה על מחקר מעמיק. אין ספק שהיא חקרה ביסודיות כל דבר בכל תקופה שיש בספר הזה בפרט ובספרים שלה בכלל.

הספר הזה היה באמת מעניינת ואהבתי אותו, סגנונה של רייס כרגיל היה נהדר, כתיבה רהוטה וקולחת, ייחודית ממש כמו הכותבת ורעיונותיה. הרעיון הכללי היה מדהים, יוצא דופן בלי ספר! - אבל מבנה העלילה יכול היה להיות טוב יותר.